ורבינו שלמה זצ"ל כתב בפסחים בפרק כל שעה אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרב דרב סבירא ליה דכל איסורין שבתורה במינן במשהו ושמעינן מינה דפסק רבא הילכתא כל איסורין שבתורה במינו במשהו דלא שני ליה בין בחמץ לשאר איסורין אלא בהא מילתא דגזר שלא במינו אטו מינו ושמע מינה חלב שנפל בקדירה אסור במשהו וכן הלכתא והא דקיימא לן כל איסורין שבתורה בששים שלא במינן הוא. וכן פסק רבינו שלמה זצ"ל דחמץ בפסח קיימא לן בין במינו בין שלא במינו אסור בזמנו במשהו דגזרינן שאינו מינו אטו מינו. ואם נתבשל מאכל בקדירה שאינה בת יומא בפסח מותר המאכל שהחמץ הנפלט מן הקדירה טעם לפגם הוא ומשהו של פגם הוא והיינו משהו דהיתר. ואפילו חמץ או שאור שנפל בקדירה או שנתבשל עם בשר צלי מידע ידע ביה דנותן טעם לפגם הוא ומשהו באותו מאכל ומותר אע"פ שיש באותו מאכל טעם חמץ דחמץ בעיניה שראוי לחמע ואינו פגום דחזיה למילתיה הוא דאסר רחמנא אבל טעם חימוץ שנתערב בקדירה דלא חזי למילתיה כיון דטעמו פגום ופוגם במאכל זה מותר. והמחמיר בענין חמץ בפסח תבוא עליו ברכה:
שבלי הלקט · סימן רי״ז, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.