ובשם רב כהן צדוק גאון זצ"ל מצאתי מי שמבקש לפרוש בים קודם הפסח ומבקש ללוש ולאפות מצה קודם הפסח ולישא עמו כדי שיאכל ממנו בימי הפסח מצוה מן המובחר לאפות בארבעה עשר מצה אחר ביעור חמץ שחביבה מצוה בשעתה אבל אם יודע ודאי שאינו מגיע לישוב (בפרס) [בערב] הפסח ואינו יכול לאפות מצה כהלכתה בארבעה עשר ילוש ויאפה וישא עמו כדי שלא יבטל מאכילת מצה. ומורי הרב ר' מאיר בר משה זצ"ל הורה לאחי ר' בנימין נר"ו להתיר מהא דתנן פרק כל שעה חלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמו אינו יוצא בהן למכור בשוק יוצא בהן ואמרינן עלה בגמרא מאי טעמא עשאן לעצמו אינו יוצא בהן דכתיב ושמרתם את המצות מצה השמורה לשם מצות יצא זה ששמורה לשם זבח ועשאן למכור בשוק מאי טעמא נפיק בהו. דכל בשוק אימלוכי מימלך אי מזבנינא להו מזבנינא ואי לא איפוק בהו אנא מהא מתניתין תשובה לפוסלין מצה הנעשית קודם חצות של ארבעה עשר דהני חלות תודה אימת עביד להו בארבעה עשר אי אפשר דתניא אין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה והוינן בה בחג המצות פשיטא דאין מביאין שהרי יש בהן חמץ ומפרקינן הכא בארבעה עשר עסקינן והא דתניא אין מביאין לפי שאין מביאין קדשים לבית הפסול אלמא הא דתנן חלת תודה ורקיקי נזיר וכו' בשלשה עשר מיירי וקתני עשאן למכור בשוק יוצא בהן דכל לשוק אימלוכי מימלך אי מזבנינא להו מזבנינא ואי לא מזבנינא להו איפוק בהו אנא אלמא מצות הנעשות קודם חצות ואפי' קודם ארבעה עשר מותרות לצאת בהן ידי חובתן. ואם משום הקישא דעל מצות ומרורים יאכלוהו ואמרינן בסוף פרק ערבי פסחים אכל מצה לאחר חצות לר' אליעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו משום דאיתקשי אכילת מצה לאכילת פסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו התם לאכילה איתקש למעשה לא איתקש דהא לא אשכחן שום קרא דאיתקש למעשה ועוד דהא אשכחן מתני' ומתניתא דאיכא לאוכוחי מינייהו הוכחה דשרי והשם יזרח לנו אורה:
שבלי הלקט · סימן רי״ג, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.