ובעל הדברות ז"ל כתב בהא מילתא דסל מצרפן לחלה איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מאן דאמר לחייב עיסה הנילושה שלא כשיעורה אבל עיסה הנילושה כשיעורה סל לא פטרן דלא אשכחן צירוף אלא גבי מעלות דתנן הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש אבל לא לתרומה ותנן נמי ר' אליעזר אומר ניטלת מן הטהור על הטמא כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע כדי ליטול מן המוקף מדמצריך חוט בצק אלמא צירוף לא מהני ואיכא מאן דאמר מהני ומסתברא דלא בעי צירוף דכיון דקי"ל שיעור חלה אחת מחמשים למאי איצטריך צירוף אפי' עמדו בבית הבית מצרף דאין כאן קולא דחלה ומן המוקף הוא ובברכה אחת פטר את הכל והא דתנן מניח פחות מכביצה באמצע בין עיסה טהורה ועיסה טמאה לא בעריבה אחת אלא בבית אחת אפי' בשתי עריבות מדקא מקשי עלה בירושלמי ואין הבית מצרף ומשני כדאיתא התם שמע מינה אם היו שתיהן טהורות הבית מצרפן להיות מן המוקף ולענין חלה הבית מצרף ואין צריך כלי ומברך ברכה אחת לצאת מהן ומה שכתב לא בעריבה אחת אלא בשתי עריבות בטהורה מיירי דאי בטמאה עם הטהורה כיון דמקפיד על תערובתן אין מצטרפין וכן מה שכתב הבית מצרף לענין חלה נראה דאגב שיטפא דמר רהיט לא גמריה דלא משמע כן בירושלמי וכן כתב בעל התרומה בשם הר"ר יצחק בר אברהם זצ"ל שיש בירושלמי דפרק כל שעה וישליכנה לאויר בית אויר בית מצרף לחלה ואין קרקע הבית מצרף לחלה ומשני דבר שמקפיד על תערובתו אין הבית מצרף דבר שאין מקפיד על תערובתו הבית מצרף משמע דבית דקאמר מצרף באויר בית קאמר כשמשליכה לאויר. כתב רבינו שלמה זצ"ל ובשאר ימים טובים שאינן של פסח שאין לחוש בה משום חימוץ יברך עליה מיד יום טוב ואחר כך שורפה בימות החול. ואם נאפת העיסה ושכח ולא הפריש ממנה חלה בין ביום טוב בין בחול יבצע מן העוגה לאחר אפייה ויברך עליה כאילו היה מפריש מן העיסה וכן נמצא בתשובות הגאונים ז"ל:
שבלי הלקט · סימן רי״ב, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.