שבלי הלקט · סימן רי״ב, ח׳

ואחי ר' בנימין נר"ו כתב דסבירא ליה דצירוף סל מהני בין לקולא בין לחומרא והראייה שהביא הרב מוכחת דקאמר ניטלת מן הטהור על הטמא כיצד כו' ולהכי בעי חוט בצק דאין מצרפן על ידי כלי כדי שלא תטמא אחת לחבירתה אבל היכי דיכול לצרפן על ידי סל לא בעינן חוט בצק ובסוטה פרק כשם שהמים בודקין אותה מייתי להא מתני' דחלה ופי' רבינו גרשום זצ"ל ונותן פחות מכביצה מאמצע שלא יקבל טומאה ובאמצע כלי נותנו ודאי היה יכול לקרות עליה שם חלה לחוץ אלא להכי נותן לתוך הכלי וחוזר ונוטלו כדי ליטול מן המוקף שמצוה שמרים תחלה מתוך הכלי שבו העיסה וכן כתב בעל התרומה הלש מצות הרבה אם ישנו קטנות שאין בהן כשיעור יתנם במחבת או בתיבה ויתחייבו כולם כדאמר ר' אליעזר הסל מצרפן לחלה וכן יצטרך נגיעה עם צירוף כלי קודם הפרשה כדי שיתחייב. דהא אמרינן פרק אלו עוברין גבי לש פחות מכשיעור אם רוצה שיתחייבו כולן בחלה דעביד צירוף כלי כר' אליעזר וגם בככרות של בבל שנושכות זו את זו הוא דאיירי ר' אליעזר ואית דאמרי אפי' בעבין אבל נגיעה לכל הפחות בעי עם צירוף כלי ואז יתחייבו. ויפריש עתה חלה בודאי ויברך עליה. ואע"פ שכבר נתחייבו על ידי צירוף כלי וגם על ידי שנגעו יחד תחילה מכל מקום בשעת קריאת שם צריך שיגעו כל המצות יחד כדי להפריש מן המוקף ולא יועיל צירוף כלי כי אם לפטור מאחת על חברתה שעל ידי צירוף כלי כולן נתחייבו אבל החלה עצמה צריכה נגיעה משום מוקף כדי להפריש חלה בלא ספק ואם הם מצות גדולות שיש בכל אחת כשיעור צריך צירוף כלי כדי לפטור מאחת את חבירתה ואפי' בלא נגיעה כולן יחד סגיא שמא כדאי' בירושלמי כיון שאינו מקפיד על תערובתו אך לעולם צריך להקיף וליגע ההוא מעט עיסה שיקרא לה שם חלה אצל העיסה הגדולה לאחת מהם בשעת קריאת שם לההוא מעט עיסה אך מספקא לן אם סגי בנגיעה גרידא בלא צירוף כדי לפטור מאחת את חבירתה כיון שיש בכל אחת מכשיעור דמאי שנא מתרומה ומעשר שצריכין מוקף וסגי בנגיעה גרידא הכי נמי לגבי חלה לא יצטרך כלל בתוך כלי ואפי' בקרקע ובלבד שיגעו זה בזה מכל מקום משום דשמא לא נמדדו יפה ואין שיעור בכל אחת טוב ונכון ליתן את כולן בכלי כדי לפטור מאחת את חבירתה.