שבלי הלקט · סימן ר״ז, כ״א

וכלי כסף של נכרים הממושכנין ביד ישראל אין צריכין טבילה ואם ישראל יודע ומכיר שיניחנה הנכרי כקנויין דמי ובעי טבילה ואם לאו הרי הן כשאולין וכן מצאתי לגאון אחר אם לוקח ישראל כלי מתכות מן הנכרי במשכן כגון כוסות [וגביעים] אינן צריכין טבילה אלא מדיחן במים יפה [ומשפשפן] במלח ובחול ואוכל [ושותה] בהן אבל קערות וכפות מגעילם ביורה רותחת כדי שיפלוט האיסור ומדיחן במים ואין צריך לעשות בהן טבילה ואם קונה אותם אחרי כן מן הנכרי צריכין טבילה. אמנם לגאון אחר מצאתי נכרי שמשכין לישראל כלי מתכות שראויין לסעודה צריכין טבילה דפשטינן מר בר רב אשי אמר אבא משכן ליה נכרי כסא דכספא ואטבלה כו' וכן כתב גם רבינו ישעיה זצ"ל דצריכין טבילה וכן נראה לאחי ר' בנימין נר"ו דצריכין טבילה דהא קי"ל דבעל חוב קונה משכון שנאמר ולך תהיה צדקה אם אינו קונה צדקה מניין מכן לבעל חוב שקונה משכון ואם קונה את של ישראל כל שכן קונה את של נכרי א"כ הוי משכוניה כדידיה וצריך טבילה ואע"ג דהא דר' יצחק במשכון שלא בשעת הלואה מיירי מכ"מ משכון שבשעת הלואה קנוי לו יותר שאינו בהשיב תשיב לו את העבוט כדאי' בהמקבל המלוה את חבירו (למשכנו) לא [ימשכננו] ואם משכנו חייב להחזיר לו בד"א שמשכנו שלא בשעת הלואה אבל משכנו בשעת הלואה אינו חייב להחזיר לו עוד כתב אחי שמעתי שיש שמצריכין טבילה לכלי מתכות ישנים של ישראל [שצריכין] לשום תיקון ונתנה לנכרי לתקנם לפי שנכרי קונה את הכלי בשכר אומנתו והוי ליה כדידיה למ"ד אומן קונה בשבח כלי בפרק שני דקדושין. וכשפורע לו שכר אומנותו ולוקח לו את הכלי חשיב כאילו קונה אותה ממנו באותם המעות שנותן לו בשכרו אם כן ראוי לו להקדים שכר אומנותו שלא יקנה את הכלי וכיון שלא יקנה אותה לא יהא טעון טבילה ודווקא שתיקנו בלא תוספת מתכות אחר אבל אם הוסיף בה מלאכה חדשה היא וטעון טבילה: