שבלי הלקט · סימן ר״ז, י״ט

ותימה לאחי ר' בנימן נר"ו על דברי הרב זצ"ל איך לא השווה את מדתו שלא למד מתוספתא דזבחים וממתניתין דיין נסך הדומה לו בענין פליטה והגעלה ללמדינו היאך טהרתן ממה שבלעו בין בקדשים בין ביין נסך דחמיר איסורייהו והביא ראיה מטומאה שאינו דומה לו וכי מה ענין איסור בליעה אצל טומאה הרי כלי זכוכית שמקבלין טומאה ככלי חרס וטהרתן ככלי מתכות הילכך אין נראה כלל ללמוד איסור מטומאה ואיך נדחה משניות סדורות שהן הלכה על ידי הקישות ודמיונות מכל מקום טוב להחמיר בהן בהנך מדוכות החצובין מאבני שיש לפי שדרכן לתת בתוכו חמץ עם חומץ וחרוסת והוו להו כבית שאור שחימוצו קשה ואם הגעילן ברותחין אולי יש להן תקנה ומה שהצריכו הלכות גדולות ורבינו יצחק פאסי זצ"ל הגעלה ברותחין לבורמי דגללא ודאי משום חומרא דחמץ הצריכום רותחין שהרי ראייתם מגת של אבן מנגבה והיא טהורה והמשכיל יבין. ובוכיא הוא כלי שעושין מרעפין ואופין בו ומטגנין בו והוא כעין מחבת דקה אפו בה חמירא כולא שתא אסור למיפא ביה בפיסחא מאי טעמא היסקו מבחוץ היא ואי מליא גומרי והסיקו מבפנים ואופין תחתיה עוגות וחררות של חמץ כל השנה כולה מותר לאפות בה בפסח דכיון דהסקא מבפנים הויא לה כעין תנור וכיון שדרכה כל השנה בכך לא אמרינן דחייס עלה דילמא פקעה. מצאתי בדברי הגאונים ז"ל מרחשת או מחבת של מתכת בפסח עושין לו הגעלה ברותחין ואם היא ארוכה משים חצייה והופך חציה אחרת עוד ואם עדיין ארוכה ביותר מלבנה באור בנתיים וכך אמר לי ר' יהודה שכך היה נוהג אביו רבינו יצחק נ"ע ואם היא גדולה שאינה נכנסת ביורה עושין לה שפה. בהלכות פסח של רבינו שלמה זצ"ל וקדירות של חרס שנשתמש בהן לפני הפסח מדיחן יפה יפה ומניחן עד לאחר הפסח ושוב עושה בהן אפי' במינן ואין צריך לשוברם ואפי' להרחיצם ברותחין דאע"ג דקיימא לן בעלמא הלכתא כרב באיסורי בהא הלכתא כשמואל דאמר שמואל לא ישברו הואיל וכולהו תנאי קיימי כוותיה ומיפסקי הלכתא כוותיה דאמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בפסח בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרב שלא בזמנו אחר הפסח בין במינו בין שלא במינו מותר כר' שמעון ושמואל כר' שמעון סבירא ליה דאמר להו שמואל להנהו דמזבנא כנדי אשוו זבינייכו ואי לא דרשינא לכו כר' שמעון. ומאני דקוניא אע"ג דשיעי דינה ככלי חרש ואין ניאותין בהן בפסח אלא בחדשים וכלי חרש שאין דרכה להשתמש בהן חמץ על ידי רותחין כל השנה כולה מותר להשתמש בהן בפסח ע"י צונן אך לא ע"י (חומץ) [חמין]. וציר דבית חרוסת כבית שאור שחימוצו קשה דמי. העריבה צריך לגוררה שלא ישאר כזית במקום אחד פחות מיכן בטל במיעוטו ואינו עובר בבל יראה כדתנן בצק שבסדקי העריבה אם יש בה כזית במקום אחד חייב לבער ואם לאו בטל במיעוטו.