שבלי הלקט · סימן ר״ז, י״ח

והנכון בעיני לאוסרם לגמרי ככלי חרש כרב שר שלום גאון וכרבינו יצחק מסיפונטו זצ"ל אבל לא מטעמם שעושין אותם כלי מחפורת של צריף כי בבירור אין זה מחפורות של צריף אלא מפני שאני רואה שחכמים השוו את האילפסין לכלי חרס לעניין טומאה לכל דבר שמקבלין טומאה מאוירן ולא מגבן ככלי חרש ושיעור טהרתן ככלי חרש כדתנן בפרק ג' דכלים הלפס והקדירה שיעורן בזיתים אלמא דין האילפס כדין הקדירה ותנן נמי בפרק עשירי דכלים אילפסין זו בתוך זו ושפתותיהן שוות השרץ בעליונה או בתחתונה היא טמאה וכולן טהורות היו בכונס משקה השרץ בעליונה כולן טמאות בתחתונה היא טמאה וכולן טהורות השרץ בעליונה והתחתונה עודפת היא והתחתונה טמאה בעליונה והתחתונה (טמאה) עודפת כל שיש בה משקה טופח טמאה וכיון שאנו רואין שהשוו אותן חכמים לענין טומאה הוא הדין לענין הטבילה ואין לטהרם בהדחה בעלמא ככלי אבנים וגם לא בהגעלה ברותחין ככלי מתכות ואע"ג דאמרינן כלי אבנים אין מקבלין טומאה יש לומר דווקא שאר אבנים שאין דרך העולם לעשות מהן כלים אבל אלה אבני שיש שדרך העולם לעשות מהן כלים ומלאכתם נאים ודקה הם חשובים ומקבלין טומאה וכך יש לומר בכלי אדמה דדוקא טיט המיוחד ליוצרים לעשות ממנו כלי חרש אותן הכלים מקבלין טומאה אבל עפר אחר שאינו מיוחד לכך אם גיבלו ועושה ממנה כלים אע"פ שהסיקן בכבשן הן כלי אדמה שאינן מקבלין טומאה מפני שאינן חשובין עד כאן דברי ר' ישעיה זצ"ל.