מצאתי בשם רבינו האיי גאון זצ"ל ארבעה עשר שחל להיות בשבת כך אנו עושין וכך אנו נוהגין מבערין את הכל מלפני השבת ואין משירין אלא מזון שתי סעודות ואין אנו מבשלין לא מיני חטים ולא מיני קמח שלא יצטרך להדיח קערה בשביל חמץ וכיון שאין צריך לאכול בהן במנחה אסור להדיחן וכן מצאתי לגאונים אחרים ז"ל. ושיור פתיתין שמשייר לפניו בשבת שחרית מבטלן בלבו ודיו. חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער וצריך לבטלו בלבו. רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו. תאנא כמה חפישת הכלב שלשה טפחים. ואם רשאין לעסוק במלאכה או בלימוד ליל הביעור קודם בדיקה כללתי' עם מלאכת ארבעה עשר והרי הוא לפנינו בהלכה ר"ט:
שבלי הלקט · סימן ר״ו, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.