שבלי הלקט · סימן ר״ו, ז׳

ואחי ר' בנימין נר"ו כתב דלא סבירא ליה שכיון שהברכה הוא על הבדיקה ועיקר הבדיקה הוא הביעור שמבערו ומפניהו [להוציאם] מביתו על מה יברך והלא אינו מבער ואינה מפנה [ואינו] עושה שום דבר. ובהלכות פסח של רבינו [שלמה] זצ"ל מוכיח כן שכתב אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר ובככר ראשון שמוצא מברך על ביעור חמץ מדקאמר בככר ראשון שמוצא מברך ש"מ שאם אינו מוצא אינו מברך. ועוד כתב אחי שהבודק בבית אחרים מברך על הביעור חמץ ומבטל אחר כך שהרי כמה מצוות אדם נעשה שליח חבירו ומברך עליהן אע"ג שאינן שלו כגון חלה ותרומה ונר חנוכה וזולתן לפי ששלוחו של אדם כמותו וכשמבטל ואומר כל חמירא לא יאמר דאיכא ברשותי שהרי הרשות אינו שלו אלא יאמר כל חמירא דאיכא ברשותיה דפלוני דלא ידע בי' ודלא מבער ליה ליבטל ולהוי (הפקר) כעפרא או יאמר אותו הבודק עם הבעל הבית וילמדהו לאומרו אות באות או בלשון הקודש או בלשון לעז או בכל לשון שיבין. כתב רבינו שלמה זצ"ל בהל' פסח אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר ובככר ראשון שמוצא מברך על ביעור חמץ ואחר כך הולך ומחפש לכאן ולכאן בכל מקום שהרגיל להשתמש בו חמץ. סיים לבדוק ובא להצניע מזון שתי סעודות ששייר לפניו מבטל באמירה [את] הסמוי מן העין כדכתיב תשביתו שאור מבתיכם. ואמר כל חמירא דאיכא בביתי הדין דלא חמיתיה ודלא ביערתיה ליבטיל וליהוי כעפרא. ובהלכות גדולות מצאתיה וכן עיקר. והחמץ הנמצא אתו אוכל ומאכיל למחרתו כל ארבע שעות ותולין כל שעה חמישית ובתחילת שעה ששית יבערנו או באור או בכל דבר שיאבד שלא יראה ושלא יהי' עוד ברשותו. ואע"ג דאתותב ר' יהודה במאי דאמר חמץ בפסח בשריפה אפילו הכי עבדינן כוותיה דסתם לן תנא כוותיה. בפרק בתרא דתמורה דתנן אלו הנשרפין כו' וקא חשיב חמץ בפסח דנהי ודאי דבביטול בעלמא סגי ליה דכתיב תשביתו שאור מיהו עיקר מצות ביעור בשריפה כר' יהודה ועושה לו מדורה קטנה ושורפו אבל במדורת כירתו אם יש עלי' דוד או סיר או יורה אסור לשורפו שם פן יהנה ממנו שהוא אסור בהנאה ואם לא שורפו בכירתו ובשעת שריפה לא יברך כלום ולהוציא מלבם של אותם בני אדם שמברכין בשעת שריפה וסבורים שזה ביעור שמברכין עליו ולא היא כי מה שמפנה ביתו מן החמץ קורא ביעור כמו ביערתי הקודש מן הבית ומה שכתב דעיקר מצות ביעור בשריפה דוקא בשעה ששית תדע לך שהוא כן דקאמר דעיקר מצות ביעור ועושה לו מדורה קטנה ושורפו בפני עצמו שלא יהנה ממנו שהרי הוא אסור בהנאה אבל קודם שעה ששית השבתתו בכל דבר ואפילו לר' יהודה והכי איתא בגמרא בהדיא. ואם חל ארבעה עשר להיות בשבת בודקין בליל ששי שהיא ליל י"ג ומה שהוא משייר יניחנו בצנעה שיאכל ממנו עד ארבע שעות בשבת.