שבלי הלקט · סימן קצ״ה, ב׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר בחמשה עשר לא פחות ולא יותר כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר. כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר. אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה היכא רמיזא אמר ר' שמן בר אבא אמר ר' יוחנן אמר קרא לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תיקנו להם חכמים ואימא שיתסר ושיבסר אמר קרא ולא יעבור אמר (רבא) [רבה] בר בר חנא אמר ר' יוחנן זו דברי ר' עקיבה סתימתאה אבל חכמים אומרים בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה היינו בי"ד וכן הלכתא. וכרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון דקרו בחמשה עשר מנלן אמר רב דאמר קרא על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושין את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר מדפרזים בארבעה עשר מוקפין בחמשה עשר ושושן אע"פ שאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון הואיל ונעשה בה נס קורין בחמשה עשר. אמר ר' יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידן ככרך וקורין בחמשה עשר ועד כמה אמר ר' ירמיה כמחמתן לטבריה מיל. אמר ר' יהושע בן לוי כרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר וקורין בארבעה עשר מאי טעמא דכתיב ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא ישב ולבסוף הוקף וכרך שהיה מוקף מימות יהושע בן נון אע"פ שחרבה חומתו נידון ככרך וקורין בחמשה עשר. דתניא ר' אליעזר אומר אשר לו חומה אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן. אמר ר' יהושע בן לוי כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר ואע"ג דאתו לו מעלמא. בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו פי' כחובת מקומו ואם לאו קורא עמהן אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי ארבעה עשר אבל אם אינו עתיד לחזור בלילי י"ד קורא עמהן פי' רבינו שלמה זצ"ל לא שנו דבן כרך שהלך לעיר ועתיד לחזור למקומו קורא כמקומו בחמשה עשר ולא בארבעה עשר אלא שעתיד לחזור בלילי ארבעה עשר ואע"פ שעודנו שם ואם קודם עמוד השחר יצא מן העיר הוא דקתני שאינו צריך לקרות עמהן בלילי י"ד ואע"פ שעודנו שם הואיל וביום לא יהא שם אין זה אפי' פרוז ליומו. אבל אין עתיד לצאת משם בלילה דהשתא הוי פרוז לאותו היום אע"פ שעתיד לחזור למחר ליום אחד נקרא פירוז וקורא עמהן בין בלילי ארבעה עשר בין בלילי חמשה עשר וה"ה לבן עיר שהלך לכרך אם עתיד לחזור בלילי חמשה עשר שלא יהא שם יום חמשה עשר לא הוי מוקף ליומו וקורא בארבעה עשר כחובת מקומו ואע"פ שהוא בכרך אבל אם אין עתיד לחזור בלילי חמשה עשר אין צריך לקרותה בארבע עשר וממתין וקורא עמהן ואע"פ שסופו לחזור לאחר זמן. וכן פי' רבינו ישעיה זצ"ל ועוד מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל במקום שיש בו ספק אם עירם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון אם לאו קורין אותה בארבעה עשר כהילכתא ובחמשה עשר קורין בלא ברכה ושמחים בזה ובזה.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.