הנה מוכיח מכן דנר שבת הוי מצוה ואפילו הכי אם כבה שרי ליה ר' שמעון אם כן בנר חנוכה נמי אע"פ שהוקצה למצותו אם כבה מותר ליהנות ממנו וכיוצא בזה הרי אתרוג שהוקצה למצוה ואחר מצותו מותר באכילה. אמר רבא פשיטא לי נר חנוכה ונר ביתו נר ביתו עדיף משום שלום ביתו נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף משום שלום ביתו בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום הי מינייהו עדיף קידוש היום עדיף דתדיר או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומא ניסא בתר דבעיא הדר פשטא נר חנוכה עדיף משום פרסומא ניסא וקידושא אפשר בריפתא. ואמר רב הונא הרגיל בנר חנוכה הוויין לו בנים תלמידי חכמים.
שבלי הלקט · סימן קפ״ה, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.