שבלי הלקט · סימן י״ז, ז׳

מצאתי לגאונים ז"ל תשובה וששאלתם בצומא רבא ובראש השנה שאין כל אדם יודע להתפלל מהו שיאמר שליח צבור בקול. כך ראינו שהתפלה בלחש ואין רשות לכל אדם להתפלל בקול דגמרינן מחנה וקולה לא ישמע. ועוד אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי מפני מה תקנו תפלה בלחש כדי שלא לבייש את עוברי עברה וכל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מגסי הרוח והמגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי הבעל. ואם מפני שאין רוב הקהל בקיאין בתפלות ראש השנה ויום הכפורים יכוונו את לבם כשיורד שליח צבור לפני התבה להסדיר את התפלה ויענו אמן אחר כל ברכה וברכה ויוצאין ידי חובתן שכך אמר רבן גמליאל למה שליח צבור יורד לפני התיבה אמרו לו להוציא את שאינו בקי. ור' בנימין אחי נר"ו כתב דלא סבירי ליה דהאי דתקינו רבנן תפלה בלחש משום עוברי עברה שלא לביישם אם יתוודו בתפלתם ויבקשו רחמים על עצמן. והכא ליכא למיחש דאין אדם שואל צרכיו ביום טוב. והנך ברכות דשייך למשאל בהו בחול השתא ליתנהו. ואי משום המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מגסי הרוח הכא בהא נמי ליכא למיחש דמאי טעמא אמרינן הרי זה מגסי הרוח לפי שמגביה ומשמיע קולו לרבים כלומר ראו שאיני מהעוברי עברה שתקנו תפלה בלחש בשבילם והשתא ביום טוב ליכא למיחש לא משום גסי הרוח ולא משום נביאי הבעל וקטני אמנה. דהא אמרינן עלה אמר רב הונא לא שנו אלא שיכול לכוון את דעתו בלחש. אבל אם אינו יכול לכוון את דעתו בלחש מותר. והני מילי ביחיד אבל בצבור לא. משום טרדא דצבורא. שמע מינה כל היכא דקא עביד ברשות וליכא למיחש לטרדא דצבורא שרי. והכא נמי ליכא למיחש לטרדא דצבורא. דכולהו ניחא להו בהא וכולהו כחדא מצלי. ואיתא בירושלמי ר' אבא ב"ר זמינא הוי מצלי בקלא. ר' יונה כי הוי מצלי בכנשתא הוי מצלי בלחשא כי הוה מצלי בביתא הוי מצלי בקלא עד דילפון בני ביתיה צלותה מיניה. תפשוט מהא כל להתלמד בני הבית או בני בית הכנסת מותר לחזן לומר בקול כדי שילמדו אחרים וכן מנהג פשוט בישראל: