שבלי הלקט · סימן קס״א, ה׳

ואחי ר' בנימין נר"ו כתב דאפי' אי לא גרסי' אפירי מאי חתים מסתברא דאפירות לחודייהו קאי ולאו אחמשת המינין מדקא מפרש ואזיל על הארץ ועל הפירות אי נמי על הארץ ועל פירותיה דהא ודאי לאו חתימות מזון היא ואינה דומה לפתיחתה כלל ולא כמו שכתוב בפרדס בכוסס חטין וכוסמין או בקלי וכרמל דכיון דלא מברכינן בהו בורא מיני מזונות היכא תיסק אדעתין לברוכי בהו ברכה אחת מעין שלש ודקשיא ליה למר דהא מייתי ראיה מרב דחתים מקדש ישראל וראשי חדשים ואיבעיא ליה אי חתמינן בתרתי אי לא ואי אמרת דבחמשת המינין ושבעת המינין וחמרא פשיטא ליה דחתמינן בהו על הארץ ועל המחיה על הארץ ועל פרי העץ על הארץ ועל פרי הגפן דהוו כתרתי אמאי קא מבעיא ליה על הא. כך נראה לי הצעה של שמועה זו מיחתם מאי חתים כי אתא רב דימי אמר רב חתים בר"ח מקדש ישראל וראשי חדשים הכא מאי פי' מה שהזכיר להא דרב דימי לאו משום חתימה בשתים כמו שפי' רבינו שלמה זצ"ל דאכתי לא ידעינן מאי בעינן למיחתם אי באחד [אי] בשתים וכיון דלא ידעינן מאי דקא בעינן למיחתם היכי תיסק אדעתין למימר דעלה קא בעי הכא מאי אלא לפי שרב דימי פירש לאביי ברכה אחת מעין שלש מאי הוא ולא פירש ליה חתימתה. ומצינו עוד שפירשו חתימות ברכות במקום אחר כגון הא דראש חדש דפריש לה משמיה דרב על כן שואל התלמוד הכא מאי כלומר כזאת אשר קבל רב דימי אי נמי היאך חותמין בה ומפרשי לה רב חסדא ור' יוחנן העומד בארץ ישראל חתים על הארץ ועל פירותיה והעומד בחוצה לארץ חתים על הארץ ועל הפירות. הנה שמועתינו מפורשת היטב דהא דקא מיבעיא לן למיחתם מאי חתים אכולהו פירי קאי בין על היין בין על הפירות דכולהו צריכי לחתום בהן על הארץ ועל הפירות ומה שנוהגין לברך על הארץ ועל פרי (הארץ) העץ על הארץ ועל פרי הגפן הוא הוא. ואין בזה שינוי מטבע שטבעו חכמים כיון שהוא מזכיר שם פירות ודקשיא ליה למר הא דאמר איתיביה לוי לרבי על הארץ ועל המזון על הארץ ועל הפירות אמאי לא איקשי ליה על הארץ ועל המחיה לא קשיא מידי דכיון דאקשי על הארץ ועל המזון ושני ליה היא הויא מודעא לאידך דדמי לה דהיינו על הארץ ועל המחיה שגם היא ברכת המזון היא הדר אקשי ליה על הארץ ועל הפירות דסבר דלמא לא חשיבי פירות כמזון לכוללן בברכה עם הארץ ושני ליה כדשני גבי מזון דחד טעמא הוא הדר אקשי ליה מקדש ישראל והזמנים ושני ליה הדר תו אקשי ליה מקדש ישראל וראשי חדשים דסבר דלמא לא דמו אהדדי דקדושת זמנים תלויה בקריאת בית דין כדכתיב אשר תקראו אותם אתם כתיב ואין בם סימן או אות אחר לעולם אלא קריאת ב"ד בלבד אבל ראשי חדשים קדושתן ברקיע על ידי תולדת הלבנה כדאמ' שכבר קדשוהו שמים ומשום הכי אקשי לי' מינא דסבר לא מצי לשנויי ליה ישראל דמקדשי לחדשים ושניה ליה כדמשני גבי זמנים דראשי חדשים נמי קדושתן תלויה בבית דין כיון דאי בעו מעברא ליה לירחא דאי בעי מחסרי ליה אי נמי אי בעי מעברא ליה לשתא וקרי לניסן אדר ולאייר ניסן אם כן קדושתן על ידי בית דין כמו זמנים והמשכיל יבין. והיכא דאכל מיני מזונות ופרי העץ בהדי הדדי ואי נמי אישתי חמרא ובעי לברוכי בתר הכי ברכה אחת מעין שלש. רבינו חננאל זצ"ל כתב דמברך על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ כו' וחותם על הארץ ועל המחיה ועל פרי הארץ ועל פרי העץ ולא הויא חתימה בשתים כהאי גוונא מאי טעמא שהארץ היא המוציאה המחיה ופרי העץ ופרי הגפן ותימה בדברי רבי' חננאל ז"ל שהרי פסק בחתימת יין ופירות על הארץ ועל הפירות אי נמי על הארץ ועל פירותיה והיכי קא פסיק הכא על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל פרי העץ ושמא שיבוש סופרים היא מתוך שהפליגו בפתיחה הפליגו בחתימה ונראה שחותמין לפי סברתו על הארץ ועל המחיה ועל הפירות ובתשובות הגאונים ז"ל מצאתי מי שאכל מזונות ותמרים ורימונים ושותה יין צריך לברך לכל אחד ואחד מין חתימה בפני עצמה מיני מזונות על הארץ ועל המחיה תמרים ורמונים על הארץ ועל הפירות יין על הארץ ועל פרי הגפן וכיון שהן חלוקין בחתימתן חייב לברך על כל מין ומין בפני עצמו ואם תאמר יברך אחת וחותם בשלשתן הלכה רווחת הוא דאין חותמין בשתים וכן ראיתי למורי הר"ר מאיר ב"ר משה נוהג: