שבלי הלקט · סימן קס״א, ד׳

ורבינו ישעיה זצ"ל כתב אילו היתה גירסא זו בספרים אפירי מאי חתים משום דלאו אכולהו קאי ותו דהא מייתי ראי' מרב דחתים מקדש ישראל וראשי חדשים ואיבעיא ליה מי חתמינן הכא בתרתי אי לא ואי אמרת דחמשת המינין ודשבעת המינין ודחמרא פשיטא ליה דחתמינן בהו על הארץ ועל המחיה. על הארץ ועל פרי העץ. על הארץ ועל פרי הגפן דהוי בתרתי אמאי מיבעיא ליה על הא ואי משום גוף הברכה מיבעיא ליה היכא עבדינן לה מה צורך להביא דברי רב דחתים מקדש ישראל [ור"ח] והזמנים אלא לאו ש"מ אכולהו מבעיא ליה היכי חתמינן ואכולהו קאי על הארץ ועל הפירות. תדע דהכי הוא דהא בפרק שלשה שאכלו אמרינן גופא רבי אומר אין חותמין בשתים איתיביה לוי לרבי על הארץ ועל המזון. ארץ דעבדא מזון על הארץ ועל הפירות ארץ דעבדא פירות ואם איתא אמאי לא אקשי ליה על הארץ ועל המחיה על הארץ ועל פרי הגפן על הארץ ועל פרי העץ אלא ש"מ אכולהו חתמינן על הארץ ועל הפירות. גם המורה פי' בכיצד מברכין רב חתים בר"ח כו' אע"ג דדמיא לתרתי הכא מאי אי חתמינן בתרתי כי האי גוונא כגון על הארץ ועל הפירות ולא הוויא חתימה בשתים ממש כדמפרשי לה בפרק שלשה שאכלו ומשמע מפירושו דאכולהו קאי וכן נראה לי הצעת ההלכה הזו דאכולהו קא מבעיא ליה ואכולהו קאי על הארץ ועל הפירות אלא העולם לא נהגו כן אלא על הארץ ועל המחיה על הארץ ועל פרי העץ על הארץ ועל פרי הגפן וכיון שמנהג העולם הוא בכך וגם יש סמך מהלכות גדולות וממה שכתב המורה בפרדס אין להטעות ולשבש מי שאינו חותם על הארץ ועל הפירות.