בפ' כל הבשר אמר רבה בר בר חנה הוי קאימנא קמייהו דרב אמי ורב אסי ואיתי לקמייהו כלכלה של פירות ואכול ולא משו ידייהו ולא יהבו לי וכי ברוכי בריך איניש לדעתיה ש"מ תלת ש"מ אין נטילת ידים לפירות. וש"מ אין מזמנים לפירות. ושמע מינה שנים שאכלו מצוה ליחלק בד"א שהיו שניהם סופרים אבל אם היה אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא. כתב רבינו ישעיה זצ"ל מיכן מוכיח דכל היכא דליכא זימון מצוה ליחלק אם כן עשרה ששתו יין או אכלו משבעת המינין כל אחד מברך לעצמו ודוקא בברכה אחרונה אמרינן משום דלא צייתי אהדדי וזימן אין שיזדרזו לשמוע אבל בברכה ראשונה כיון שכולם צריכין לוכל ציית אהדדי ואחד מברך לכולן חוץ מן היין שבתוך המזון לפי שאין בית הבליעה פנוי:
שבלי הלקט · סימן קס״א, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.