שבלי הלקט · סימן קנ״ט, ד׳

ושמעתי בשם הר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל שהיה אומר שרבינו יעקב זצ"ל הקשה על זה הירושלמי שכתבנו אמר ר' יוחנן מודה אני במי משקה פי' כל דבר שהמשקה מהלך תחתיו שפטור מן החלה ואין מברכין עליו המוציא וקשה על זה דאמרינן במנחות היה עומד ומקריב מנחות בירושלים מברך שהחיינו נטלן לאוכלן מברך המוציא ונקט סתם דמשמע אפי' מנחת מחבת שנעשית על ידי שמן ואפי' הכי מברך עליהן המוציא ותירץ שמה שאומר בירושלמי שפטור על ידי משקה היינו כשנעשה על ידי מים או על ידי שמן מרובה שחשוב כתבשיל אבל אותו של מנחות אינו חשיב כמשקה שהשמן מעט ונבלל כולו במנחה והוה ליה כאילפס יבש על כן מברך עליהן המוציא ואחי ר' בנימין נר"ו תירץ כיון דאין רוב המנחות נעשית על ידי שמן ואיכא נמי לחמי תודה דרובן איתנהו בהמוציא לא שביק רובא דאיתנהו בהמוציא ומפרש למיעוטא דליתנהו בהמוציא ולאו אכולהו מנחות קאי אלא אהנך דאיתנהו בהמוציא ושני התירוצין האלה מצאתי לר' ישעיה זצ"ל בספר הלקט כלל כל הדברים דייסא וחביץ קידרא היא קמחא ודובשא וצפחיות ורקיקין ולביבות ומלמלין הן וכל הדומה להן שהן מעשה קדירה מברכין עליהו בורא מיני מזונות בין אם קבע עליהן סעודתו בין אם לא קבע כגון אם בישלן במים ושמן בין בדבש וחלב או שאר משקה וכדברי ר' ישעיה זצ"ל המים שנתבשלו בהן כיוצא בהן כדאמ' מיא מדכולהו שלאקי ככולהו שלאקי (דמי) שתיתה עבה דלאכילה עבידא בורא מיני מזונות רכה דלרפואה עבידא שהכל ולחם שבישלו ועשו כעין חביצא אי ליכא עליו תוריתא דנהמא מברך בורא מיני מזונות ואי איכא עליה תוריתא דנהמא מברך המוציא ושלש ברכות. וכובא דארעא הוא גובלא ולישתו רכה ואופין אותו על הכירה אי קבע סעודתו עילויה מברך המוציא ושלש ברכות ואי לא קבע סעודתיה עילויה מברך בורא מיני מזונות. ולחמניות ופת הבאה בכיסנין אי קבע סעודתיה עילויה מברך עליהן המוציא ושלש ברכות ואי לא קבע סעודתיה עילויה מברך עליהן בורא מיני מזונות כדברי ר' ישעיה זצ"ל.