וכתב אחי ר' בנימין נר"ו דלא ילפינן המוציא מחלה דלא דמי להדדי דבחלה אזלינן בתר עיסה כדכתיב ראשית עריסותיכם וגו' ולברך המוציא בעינן דמקרי לחם דהא המוציא לחם מברכינן או יש לומר כיון דבאילפס יבש פליגי הא דמי קצת לאפיית תנור אבל על ידי משקין לא מקרי לחם כלל ואין מברכין עליהן המוציא והכי אמרינן בירושלמי כל שהאור מהלך תחתיו ריש לקיש אמר פטור מן החלה ור' יוחנן אמר חייב בחלה. אמר ר' יוחנן מודה אני במי משקה וכן כתב רבי' ישעיה זצ"ל נראה לי דווקא באילפס יבש פליגי כגון ששם העוגה באילפס יבש והניח האילפס על גבי האור אבל אם שם שמן באילפס כמו שאנו מטגנין במרחשת ספוגין וצפוחיות וחררות זהו חלוט גמור שהרי מרתיחן השמן שבתוכה תחילה ואחר כך נותנין את העיסה לתוכה ומה לי חלוט שחלטו במים רותחין ומה לי שחלטו בשמן רותח הילכך כולי עלמא לא פליגי בהני דידן דמטגנין אותה במרחשת דלאו לחם מקרי ואין מברכין עליהן אלא בורא מיני מזונות.
שבלי הלקט · סימן קנ״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.