שבלי הלקט · סימן קנ״ט, ב׳

וחמשת המינין שנאפין או מתבשלין שלא כעין לחם אין מברכין עליהן המוציא ולא שלש ברכות אלא מברכין עליהן בורא מיני מזונות ולאחריהן ברכה אחת מעין שלש ואפי' אפה ובשל חמשת המינין עם שאר דברים בטלין הן לגבי חמשת המינין והוו חמשת המינין עיקר ושאר הדברים טפילה ומברך על חמשת המינין ופוטר את השאר דרב ושמואל דאמרי תרווייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליהן בורא מיני מזונות וקיימא לן דהלכתא כוותייהו כתב רבינו ישעיה זצ"ל הנך מולייתות הנאפות בתנור מבשר מדגים או מגבינה אע"ג דבשר ודגים וגבינה עיקר מברכינן עלייהו המוציא דבתר חמשת המינין אזלינן ולא בתר בשר דגים וגבינה דחשיבי לאינשי דכי היכי דבמעשה קדירה חשיבי חמשת המינין ומברכין עלייהו בורא מיני מזונות הם הכי נמי כמעשה תנור חשיבי ומברכין עליהו המוציא. שנינו בחלה פרק קמא עיסה שתחילתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה תחילתה עיסה וסופה סופגנין או היפך שתחילתה סופגנין וסופה עיסה חייבת בחלה פי' סופגנין שאינו כעין עיסה שלישתה רכה תחילתה היינו לישתה וסופה היינו אפייתה סופגנין כגון שנאפה שלא כעין לחם בחמה או באילפס למאן דפטר וכתב בעל היראים ז"ל הילכך לחמניות שלישתן עבה כגון שלועזין קנטילש ניוולש אובלידש קורבריץ אפי' אינה נאפת כעין לחם אחרי שלישתן עבה תחלתה עיסה וחייבין בחלה ונקראת לחם לכל דבר להמוציא ולברכת המזון ולנטילת ידים ולעירוב ואם לישתה רכה דהיינו תחלתה סופגנין ואפייתה כעין לחם כגון שהרתיח בפנים והדביק בפנים או הרתיח ולבסוף הדביק אי זה שיהיה לחם הוא לכל דבר לדברי הכל ואם היתה תחילתה לישת סופגנין ובאפייתה הדביק בפנים ולבסוף הרתיח מבחוץ דאיכא תרתי לריעותא נחלקו בזה ר' יוחנן וריש לקיש בפרק כל שעה דאיתמר מעשה אילפס ריש לקיש אמר פטור ור' יוחנן אמר חייב והלכתא כר' יוחנן והתם מוכיח דפלוגתא בדאיכא תרתי לריעותא הדבקה מבפנים והרתחה מבחוץ והרתחה אחר ההדבקה אבל אי איכא חד לטיבותא הרתחה קודם הדבקה או הדביק והרתיח בפנים כולי עלמא מחייבי דהא דמי קצת לאפיית תנור.