יש מדקדקין מכאן הואיל ומים אחרונים מן התורה טעונין ברכה וכן כתב בעל היראים זצ"ל למדנו מברייתא זו שצריך לברך על מים אחרונים שמצוה הן ואפי' שלא במקום מלח סדומית מצוה ופרישות ליטול ידים אחר אכילה ומה שאמרו חכמים ז"ל מים אחרונים חובה היינו שצריך ליזהר בהם יותר ממים ראשונים וכן אמר הר"ר יצחק ב"ר מלכי צדק זצ"ל שמברכין על מים אחרונים. ורב יהודאי גאון זצ"ל פירש שאינן טעונין ברכה שלא ניתקנו אלא משום מלח סדומית ברייתא זו תשובתו ואי איכא דקשייה ליה הא דקא אמרינן חובה ואינן טעונין ברכה מצאתי שפי' הר"ר שמואל ב"ר אהרן הכהן זצ"ל בשם הר"ר משה ממגנצא זצ"ל היינו לשאר המסובין לפי שלא נתקנו להם אלא משום מלח סדומית ולפיכך אין צריכין לברך ומה שמשמע התם שטעונין ברכה היינו למברך עצמו לפי שהידים מזוהמות פסולות לברכה.
שבלי הלקט · סימן קמ״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.