שבלי הלקט · סימן קמ״ט, ד׳

מצאתי לגאונים ז"ל ששאלתם מים אחרונים צריכין מסובין כולם ליטול ידיהם ואחר כך מברכין ברכת המזון או שיטול ידיו המזומן לברכה בלבד ולאחר שיעמדו יטול כל אחד ואחד בביתו מפני הטורח. כך למדנו שמנהג לסלק השולחן וליטול ידים כולן ולברך דקא אמרינן אמר ליה ריש גלותא לרב ששת אע"ג דרבנן אתון בצרכי סעודה פרסאי בקיאי מנייכו טפי וכו' וקא אמרינן עלה אמר רב חייא בר אשי אמר רב כל הנוטל ידו באחרונה תחילה הוא מזומן לברכה ומדקאמר תחילה אלמא כולהון מיתבעי ליטול ידיהון מיהו אי ניחא להו לברך תחילה ואחר כך ליטול ידיהון הרשות בידן ואימתי בזמן שלא אכלו דבר מזוהם אבל אם אכלו דבר מזוהם קיימא לן ידים מזוהמות פסולות לברכה. ואלו הן דברים מזוהמים שפסול אדם לברך עד שיטול ידיו כך אמרו חכמים כל שהיה קרב למזבח לקרבן אינו פסול וכל בהמה ועוף שאינן קריבין לגבי מזבח מיחייב ובדגים כולם פסולין עד שיטול ידיו וכשהן פסולין לברך אין פסולין אלא כשמברכין על כוס של ברכה אבל אם אין מברכין על הכוס אין פסולין ואף כשמברכין על היין נמי אין פסול אלא אותו שמזומן לברכה שצריך ליטול בידו כוס והא דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי ליה במתניתא תנא והתקדשתם והייתם קדושים וכו' והא דאמר רב חייא בר אשי אמר רב שלש תכיפות הן תיכף לנטילת ידים ברכה אלמא תחילה נטילת ידים ואחר כך ברכה כולן למברך ועיקר כשמברך על הכוס מאי טעמא דלא קאמרינן אדם מזוהם אלא מזוהמות מפני שצריך ליטול כוס בידו וכן כתב רב אחאי גאון זצ"ל.