תנו רבנן אכל כל מאכל ולא אכל מלח שתה כל משקים ולא שתה מים ביום ידאג מפני ריח הפה ובלילה ידאג מפני ריח הפה ומפני האסכרה וכתבו רבוותא ז"ל כיון דאי לא אכיל ואי לא שתי הוי סכנה אינו צריך לברך מידי דהוה אשותה משקה לרפואה ואינו צריך לברך והאוכל מלח לאחר אכילתו לא יאכל בגודל דקשי לקבור בנים ולא בזרת דקשי לעניות ולא באצבע דקשי לשם רע אלא באמה ובקמיצה והשתא לא נהוג עלמא במלח משום מלח סדומית שמסמא את העינים. אמר רב אידי בר אבין אמר ר' יצחק בר אשיאן מים ראשונים מצוה וטעונים ברכה מים אחרונים חובה ואין טעונין ברכה. ותניא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן הטוב אני ה' אלהיכם זו ברכה.
שבלי הלקט · סימן קמ״ט, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.