מצאתי בשם רבינו תם זצ"ל דמותר ליטול מים מן הכלי בידו אחת וליתן על השנייה וראיה מן התוספתא בפ' ב' אבל הנוטל והנותן לחבירו בחפניו ידיו טמאות שמא מתחלה לא נטל מן הכלי משמע הא אם נטל מתחלה מן הכלי היו ידיו טהורות אע"פ שנתן לו בחפניו אבל כשמטבילן מטבילן שתיהן. ובעל התרומה כתב שצריך שישפוך המים על ידו אחת פעם ראשונה ושניה וכן על השנית ולא תגע בינתים היד אלא חברתה או ישפוך בבת אחת על שתי ידיו פעם ראשונה ושניה וכן תנן נטל את הראשונים בידו אחת ואת השניים בשתי ידיו הרי ידיו טמאות לפי שהיד שלא נטל כי אם פעם אחת מטמאה את היד שנטל פעם שנייה. ותנן נמי נטל ידו אחת ושפשפה בחברתה טמאה:
שבלי הלקט · סימן קל״ו, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.