תנן התם במס' ידים הכל כשרים ליתן לידים. אפי' חרש אפי' שוטה אפי' קטן מניח את החביות ביריכיו ונוטל מניח את החבית בשדה ונוטל והקוף נוטל לידים ר' יוסי אוסר בשני אלו ותניא בתוספתא כל שאינו מטמא ידים במשא כשר לנטילת ידים אע"ג דמטמא במגע דלא גזרינן שמא יגע פי' בעל התרומה זצ"ל דההיא לתרומה או לחולין שנעשו על טהרת תרומה ולא כדברי האוסרין לקבל מים מן הנכרי לנטילה ולא מן האשה נדה. ומה שמברכין על נטילת ידים ואין אומרין על רחיצת ידים פי' רב האי גאון זצ"ל על שם שצריך להגביה ידיו במים ראשונים לאחר נטילתם על שם וינטלם וינשאם כל ימי עולם ופי' רבינו שלמה זצ"ל על שם הכלי שנוטלין ממנו לידים ששמו כך והוא מחזיק רביעית לכל הפחות כדי נטילה כדאמר אנפק אנבג אנטל זהו רביעית של תורה ומסתברא שהוא לשון רחיצה בארמית וברכת נטילת ידים יש מברכין אותה לפני נטילה כדאמר מברך עליהן עובר לעשייתן ויש מברכין אותה לאחר נטילה דומיא דטבילה שמברכין אותה לאחר שיטהר. ומורי הר"ר מאיר זצ"ל הורה לברך אותה בין נטילה לניגוב ונראה בעיני לברך אותה בעוד שהוא עוסק ליטול ידיו והיינו נמי עובר לעשייתן:
שבלי הלקט · סימן קל״ו, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.