תנו רבנן מעשה בר' עקיבה שהיה חבוש בבית האסורין והיה ר' יהושע הגרסי משרתו. בכל יום ויום היה מכניס לו מים במדה ולחם במשקל יום אחד מצאו שומר בבית האסורים אמר לו היום מימיך מרובין שמא לחתור בית האסורים אתה צריך שפוך חציין שפך חציין והניח חציין כשבא אצל ר' עקיבה אמר לו יהושע אי אתה יודע שזקן גדול אני וחיי תלויין בחייך שח לו כל אותו המאורע אמר לו תן לי מים ליטול ידי אמר לו לשתות אין מגיעין ליטול ידך מגיעין אמר לו ומה אעשה שחייבין עליו מיתה מוטב אמות מיתת עצמי ואל אעבור על דברי חביריי. אמרו לא טעם כלום עד שהביאו לו מים ונטל ידיו. וכששמעו חכמים בדבר אמרו בזקנותו כך בבחרותו על אחת כמה וכמה בבית האסורים כך שלא בבית האסורים על אחת כמה וכמה:
שבלי הלקט · סימן קל״א, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.