תנחומא פ' בלק. מעשה בשעת הגזרה בחנווני ישראל שהיה מבשל בשר חזיר ובשר טהור ומוכר כדי שלא ירגישו בו שהוא יהודי וכך היה מנהגו כל מי שהיה נכנס בחנות שלו ולא נוטל ידיו יודע בו שהוא נכרי ונותן לפניו בשר חזיר וכל מי שנוטל ידיו ומברך יודע בו שהוא יהודי והאכילו בשר טהור. פעם אחת נכנס יהודי אחד לשם ולא נטל ידיו היו סבור בו שהוא נכרי נתן לפניו בשר חזיר אכל ולא בירך. בא לעשות עמו חשבון על הפת ועל הבשר ובשר חזיר הוא ביוקר אמר לו יש לי עליך כך וכך מבשר שהחתיכה עלי עשרה מנה אמר לו אתמול אכלתיה בשמנה והיום אתה רוצה בעשרה. אמר לו של חזיר היא שאכלתה. כיון שאמר לו כך עמדו שערותיו ונבהל אמר לו בצנעה יהודי אני ונתת לי בשר חזיר אמר לו תיפח רוחך כשראיתי שאכלת בלא נטילת ידים ובלא ברכה הייתי סבור שאתה נכרי מכאן אמרו חכמים מים ראשונים האכילוהו בשר חזיר. והזהיר בנטילת ידים סופו מתעשר. דאמר רב חסדא אנא משאי מלא חפני מייא ויהבו לי מלא חפני טיבותא:
שבלי הלקט · סימן קל״א, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.