שבלי הלקט · סימן קכ״ט, ו׳

ונהגו העם להתחיל ויהי נועם והוא סוף המזמור שלמעלה ממנו להתפלל על מעשה ידיהם שהרי בשבת לא עשו מלאכה. ונהגו לאומרו בנחת ובנעימה. ארך ימים כופלין ואומרים אותו ב' פעמים והטעם להפריש בין קריאת המזמור לקדושא דסדרא ויש אומרים לפי שבתיבות של ויהי נעם הם כנגד תיבות של קריאת שמע חסר חמש תיבות לפיכך כופלין ארך ימים שהן ה' תיבות כדי שיהיו התיבות מכוונות. ואומרים ואתה קדוש וקרא זה אל זה וכולא סדרא ומפורש בתנחומא במוצאי שבת בת קול יוצאת ואומרת להם לרשעים צאו לגיהנם שכבר השלימו ישראל סדריהן ובסנהדרין פרק ד' מיתות במעשה דטונוסרופוס כששאל ר' עקיבה מה יום משאר הימים וכו' עד אמר לו מלאך שהוא ממונה עלינו דומה שמו והוא דן אותנו בכל יום ויום ובערב שבת עם חשיכה בת קול יוצאת מכרזת ואומרת הנח לרשעים אלו וינוחו ובמוצאי שבת עם חשיכה צועק המלאך שהוא ממונה על הרוחות אלו ואומר חזרו לכם לגיהנם למות שכבר השלימו ישראל סדריהן וכן כתב בעל השאילתות מכאן רמז לויהי נועם למוצאי שבתות ובמוצאי ימים טובים שחלו להיות בשבת ועל כן נהגו לאומרו בנחת ובנעימה. גם הקדיש אומרין אותו בנחת לעכב כניסתן בדין. יש מקומות שאין אומרים ויהי נועם במוצאי שבת כשחל להיות יום טוב בראשון או בשני או בשלישי אבל מרביעי ואילך אם חל יום טוב אין מניחין אותו והטעם שלהם שראשון ושני ושלישי נקראין אחר השבת ומרביעי ואילך נקרא לפני השבת וכיון דשני ושלישי חשובין אחר השבת הוי כיום טוב אחר השבת שאין אומרים אותו.