שבלי הלקט · סימן קכ״ו, ד׳

וכתב ר' בנימין אחי נר"ו הטעם. תחלה אומר אותו החזן ביחידי כנגד יצחק שתקן תפלת המנחה והיה יחידי באותו שעה ואח"כ אומר אותו הצבור לבד כנגד אליהו שנענה בתפלת המנחה וקרבן צבור הקריב באותה שעה ואח"כ אומרים אותו החזן והצבור יחד רמז לישועה אחרונה שתהא שלמה לכל. בתפלת המנחה נהגו לומר אתה אחד ושמך אחד ומצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל מצינו באגדה למה נברא מעשה בראשית בו' ימים ולא בפחות או ביתר מכן אתה למד אלהותו של מקום שהששה ימים הן ג' כתות עדים הראויין להעד והן מעידין על הקב"ה שהוא אחד ואין אחר זולתו והוא ברא את העולם כולו למעלה ולמטה והוא ראשון ואחרון. וב' ימים מעידין על ישראל שהן גוי אחד ובחר בו אל אחד ואלהות מלכותו עלינו. וב' ימים מעידין על השבת כי בששת ימים עשה הכל וביום השביעי שבת וינפש וצוה לעמו לנוח בו ולשבות בו זכר למעשה בראשית נמצא כי הן מעידין כאשר הן אדונים משובחין. הקב"ה הוא אדון ומלך ומתגאה על הכל ישראל אדונים וסגולים השבת יום מנוחה ויום חירות כאדון ומלך על כל הימים. ואלה שלשת האדונים חוזרין שלשתן ומעידין זה על זה הקב"ה וישראל מעידין על השבת שנבחר מכל הימים לנוח בו והוא מיוחד [בין שאר] הימים דכתיב ימים יוצרו ולא אחד בהם. זה שבת שהוא הנבחר מכל יום ויום זה אחד להקב"ה זכר לעדות יצירת העולם מעשה ידיו. וישראל ושבת מעידין הן על הקב"ה שהוא אחד והכל נעשה בדברו והוא המקדש ישראל והשבת. דכתיב כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם וכתיב והייתם קדושים כי קדוש אני וכתיב ויקדש אותו כי בו שבת. והקב"ה והשבת מעידין על ישראל שהן סגולה מכל העמים וקדושים וגוי אחד בארץ והם נצטוו להקדיש את ה' אלהי ישראל ולקדש את יום השבת. נאה לאל אחד להתיחד בגוי אחד ביום מיוחד ע"כ אומרים בשבת במנחה אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.