ובשם ר' נתן ב"ר מכיר זצ"ל מצאתי למה אומרים במנחת שבת ואני תפלתי בשביל שצרה אחרונה שלא נהייתה מעולם כמוה תהיה בעקבי הקץ ט' חדשים שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה והיום האחרון תכבד הצרה מכל שלפניה ויום שבת יהיה וכל היום תהיה הצרה עד עת המנחה ואזי היו ישראל נענין במנחה ומיד יבא משיח ויושיענו הה"ד בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך והיינו דכתיב בשובה ונחת תושעון כלומר ביום נחת תושעון שבו תגאלו ותפלת המנחה קורא עת רצון שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנא' ויהי בעלות המנחה וגו' ומנהג לומר שלש פעמים אחת אומר החזן ביחידי ואח"כ אומר אותו הצבור ואחר כך אומר אותו החזן והצבור יחד.
שבלי הלקט · סימן קכ״ו, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.