שבלי הלקט · סימן קכ״ו, ב׳

נהגו לומר קודם תפלת המנחה פסוקים של נחמה אם תשיב משבת רגליך אז תתענג מה נאוו גילי מאד הנני שולח מלאכי וכו' כסדר הכתוב בסדורים. והטעם פי' אחי ר' בנימין נר"ו לפי מה שדרשו רבותינו ז"ל אלמלי שומרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין שנאמר כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו'. וכתיב והביאותים אל הר קדשי. ומצינו באגדה שתחילת הגאולה תהיה בשבת בשעת תפלת המנחה על כן נהגו לומר אלו הפסוקים של נחמה ובימים טובים כמו כן נהגו לומר אלו הפסוקים בתפלת המנחה ומתחילין מה נאוו לפי שאין שמחתן שלימה כל זמן שהן מפוזרין בין האומות על כן הן מתנחמין בתנחומות הנביאים כי אז תהיה שלימתן שלימה וחגיהם חגים. תהלה לדוד ובא לציון שהרי לא אמרוהו בשחרית ומה שאין אומרים אותו בשחרית כבר פירשנוהו בערוגה הראשונה הלכה מ"ה קדיש עד לעילא ואני תפלתי פי' רבינו שלמה זצ"ל הטעם לפי שכתוב למעלה הימנו ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם ביום שמחתם של אומות העולם וביום אידן הם שותין ומשתכרין ומנגנים בבתי משתאותם כל היום ואינן מזכירין שמך אבל אנו לא כן ביום שהגדלת השמחה לישראל ובא יום המנוחה ושמחתי לאחר שאני שבע מעונג ומפונק איני שוכחך אלא כשמגיע זמן התפלה אני פוסק בית משתאיי ותענוגי ובבית אלהים נהלך ברגש וקופץ אני לתפלתי בעת הרצון ושעה הקבועה ונותן הודיה על חלקי ולפי זה הטעם נהגו לאומרו בתפלת מנחת שבת ולא נהגו לאומרו במנחת יום טוב מפני שתקן עזרא שיהיו קורין בשבת במנחה בתורה מפני יושבי קרנות ולכך אנו מודים על חלקנו ואומרין ואני תפלתי לך ה' ואנו משבחין לו שלא עשנו ממשפחות האדמה לישב בקרנות ולנגן בבית משתאות אלא לעת רצון תפלה אנו תדירין לבא מיד בביתך אבל במנחת יום טוב לא תקן עזרא לקרוא בתורה דסבירא ליה כמאן דאמר או כולו לה' או כולו לכם ולכך אין אומרים ואני תפלתי: