ובשם גאונים אחרים מצאתי יש שמניחין פת בשבת על הנר שהדליקו בה באותה שבת ומטלטלין את הנר. וטעות בידם דלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד. וכן פסק רבינו חננאל זצ"ל דקי"ל כרב אשי דבתרא הוי ורבינו תם ור' יוסף זצ"ל כתבו שאין לטלטל שום מוקצה על ידי ככר או תינוק והר"ר אליעזר מטול זצ"ל כתב בתוספותיו במסכת יום טוב וכבר מסופקים היום בזה הדבר שהוא בסיס לדבר האיסור כגון במניח אבן על פי חביות או נר על מנורה כדאמרינן בפרק נוטל בנוטל אבן שעל פי חבית לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור אם יכול לטלטל לצורך מקומו אי לא והיה אומר מורי דאסור לטלטל דאמרינן בפרק כירה רמי ליה אביי לרבא מי אמר שמואל כבתה אין לא כבתה לא מאי טעמא דלמא בהדי דנקיט לה כבתה והא שמעינן ליה לר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר דתנן גורר אדם מטה כסא וכו' עד אלא אמר רבא הנח לנר ושמן ופתילה הואיל ונעשו בסיס לדבר האיסור ולא קא מפליג בין צורך גופו לצורך מקומו ויש מפרשין להיתר מהא דאמרינן בפרק נוטל מעות שעל הכר מנער את הכר והן נופלות וקאמר בגמרא לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור וקאמר ר' יוחנן לא שנו אלא לצורך גופו אבל לצורך מקומו מטלטלן ועודן עליו. ויש לדחות זו הראיה דעל השוכח קאי דאמרינן בשוכח מנער את הכר. ואהא קאי ר' יוחנן.
שבלי הלקט · סימן ק״כ, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.