שבלי הלקט · סימן קי״ג, ג׳

ובעל התרומות כתב ישראל שיש לו שוורים ומשכירן לנכרי לחרוש עד זמן אחד וחורש בהן בשבת בימי רבינו שלמה ז"ל שאלו זה הדבר ויש שהיו מתירין אם הנכרי קבל עליו אחריות מיתה או גניבה וגם יוקרא וזולא דהשתא הוי לישראל כנכסי צאן ברזל ויש שאוסרין בכל ענין מאחר דאין הנכרי יכול למוכרה והוי בהמתו של ישראל בכל מקום שהוא וישראל מצווה על שביתתם וצריך למצוא ענייני היתר. ועוד כתב מותר לישראל להניח לעבדו ולשפחתו הכנעניים לעשות מלאכה לצורך עצמן כיון שאינו לצורך לישראל וליכא איסור למען ינוח דבפרק ארבעה מחוסרי כפרה פסקינן כר' שמעון דשרי ובהמתך כל בהמה במשמע ואפי' חיה ועוף והכי אוקימנא בפ' שור שנגח את הפרה הלכך אסור לאדם לחמר אחר בהמתו טעונה בשבת ואפי' להשכירה לנכרי מערב שבת כדי שיעשה בה מלאכה בשבת אסור וכן נמי להשאילה ודוקא בהמה למשאוי אבל לרכיבה כיון דאינה אלא שבות אין בו חשש או יש לומר לרכיבה נמי אסור שאי אפשר שלא יטעון עליה שום דבר ודוקא שוכרו לנכרי לימים אבל לשבת ולחדש מותר. וכן ישראל שהשכיר בהמה לחברו אם השכיר לימים אינו נותן לו שכרו של שבת ואם השכיר לחדש ואמר כך וכך תתן לי בחדש שיבא כך וכך ליום האי נמי כשכיר שבת הוי ואסור. אבל אם אמר לחדש סתם נוטל שכרו של שבת דתניא השוכר את הפועל לשמור לו את הפרה לשמור לו את התינוק אינו נותן לו שכרו של שבת לפיכך אין אחריותו עליו בשבת אם היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע נותן לו שכרו של שבת לפיכך אחריותו עליו בשבת. לא יאמר לו תן לי שכרי של שבת אלא אומר לו תן לי שכרי של עשרה ימים של עשרים יום. ושכירות כלים כי האי גוונא נמי לשוכרו לימים אסור אבל לשבת ולחדש מותר אך שלא יפרש כך וכך ליום וכן נמי להשאילו בחנם מותר בערב שבת אפי' כדי שיצא מפתח ביתו דקי"ל כבית הלל דלית להו שביתת כלים ודוקא מערב שבת אבל בשבת אסור בין בשכר בין בחנם.