שבלי הלקט · סימן קי״ג, ב׳

בספר התרומה. ישראל שיש לו שדה או כרם בשותפות עם נכרי לא יאמר לנכרי עמול בהן בשבת ואני או שלוחי נטרח בהן בחול יום אחד כנגד השבת. אם לא התנו קודם שקנו הקרקע ביניהן לעשות כך והוא הדין לתנור ולמרחץ שאסור אם לא התנו מתחלה ומותר לישראל להניח כרמו ושדהו לנכרי לחרוש ולזרוע בשבת כשקיבלה הנכרי למחצה לשליש ולרביע ואפי' בעירו. אבל אם במעות טורח בהן אסור ואע"ג דגבי שדה שרינן למחצה לשליש ולרביע גבי מרחץ אסור דתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר לא ישכיר אדם מרחצו לנכרי מפני שנקראת על שמו ולא דמי לשדה דגבי שדה אמרי ארסותיה דנפשיה קא עביד אבל גבי מרחץ אריסותא למרחץ לא עבדי אינשי ונראה לי דתנור מותר כמו שדה דרגילי אינשי דאגרי ליה למחצה לשליש ולרביע אלו דברי התרומה אבל בשם רבינו האיי גאון זצ"ל מצאתי אסור לישראל לשכור פורני לנכרי לעשות מלאכה בו בשבת ואע"פ שאין לישראל באותו פורני כלום משום דנקרא על שם ישראל וכן מרחץ של ישראל אסור להשכירו לנכרי לפי שנקרא על שם ישראל שאל ר' צדקיה ב"ר בנימין אחי השני זצ"ל להר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל מה תקנה יש ליהודי שקנה שוורים ועשה אריסות עם הנכרי לשנה ולשנתים ולשלש שנים והנכרי חורש בהן בשבת ובחול והשיב לו דיש להתנות מתחלה עם נכרי הימים שיבאו לי לא תתנם לי כי אם ביום פלוני כמו ביום ב' או ביום ג' כדמוכח בגמרא ואם התנו מתחלה מותר.