אבל רבינו תם זצ"ל כתב נכרי שעשה מדורה והרבה בשלהבת כדי שיתחמם ישראל אסור והכי נמי מסתברא דכל חיתוי וחיתוי שעושה הנכרי בגחלים בשביל ישראל אסור והא דאמרינן גבי נכרי שהדליק את הנר או עשה כבש או מילא מים אם בשביל ישראל אסור כתב הר"ר יצחק ב"ר לוי זצ"ל אסור לאותו הנעשה בשבילו אבל לישראל אחר מותר כמו פירות הבאים מחוץ לתחום ולא איסתבר ליה לבעל הדברות וכן כתב גם רבינו ישעיה זצ"ל הא דקאמר אסור. אסור לכל ישראל משמע דלא אמרינן הבא לישראל זה מותר לישראל אחר אלא במלאכה האסורה מדרבנן כגון הבאת חוץ לתחום אבל בדאורייתא אסור לכל ישראל אי נמי הבאת חוץ לתחום דטריחא מילתא למיזל להתם לא גזרו אלא בישראל זה שהובא בעבורו. וגזירה שמא יאמר לו עוד לך והבא. אבל ישראל אחר שאין מכירו לא יאמר לו לך והבא הלכך שרי. אבל הכא דליכא טירחא יתירא אסור לכל ישראל גזירה שמא ירבה בשבילו. וכן כתב רבינו שלמה זצ"ל בפ' אין צדין דדבר הנעשה לצורך ישראל אסור לכל ישראל וכן כתב רבינו יצחק ב"ר אשר זצ"ל האי דאמרינן בעירובין ובכתבי הקודש דדבר הנעשה בשביל ישראל אסור לכל ישראל משמע וכן כל איסורין שבתורה הנעשה בשביל זה אסור לישראל אחר דלא שרינן אלא דורן הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה דמותר לישראל אחר. ואי קשיא הרי המבשל בשבת במזיד לא יאכל הוא אבל אחרים יאכלו בו ביום דכי מורי רב לתלמידיה דריש כר' מאיר בפרק הכל שוחטין יש לומר בישראל לא גזרינן שמא יעשה עוד דאדרבה יעשה תשובה אבל בנכרי ודאי ירבה בשבילו ועוד כתב רבינו ישעיה זצ"ל מהא דתנן עיר של ישראל ונכרים דרין בה והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב נכרים רוחץ בה מיד ואם רוב ישראל ימתין עד שיחמו חמין מחצה על מחצה ימתין בכדי שיחמו חמין. מהכא מוכח דמלתא דעביד הנכרי בשבת על ידי שום מעשה צריך להמתין למוצאי שבת בכדי שיעשו כגון מרחץ ואם הביא מחוץ לתחום צריך להמתין למוצאי שבת בכדי שיבא מחוץ לתחום כגון חלילין אבל אם הביא ממקום קרוב מתוך התחום אע"פ שהביא דרך רשות הרבים שהיא חשובה מלאכה גבי ישראל אינו צריך להמתין כלל שמה המתנה צריך בהעברת ד' אמות ברשות הרבים או להוציא מרשות לרשות ולא אמרי' ימתין בכדי שיביאו מאותו מקום אם הוא אלף אמה או יותר עד אלפים דאפי' כשיבואו מחוץ לתחום לא אמרינן דצריך להמתין בכדי שיבואו מאותו מקום שהביאום. שאפי' הביאום מרחוק כמה מילין אינו ממתין אלא כדי הבאת מיל אחד אלפים אמה שהוא הקרוי איסור לגבי ישראל ולא יותר הכי נמי לא היה צריך להמתין אלא כדי להעביר ד' אמות ותו לא שהיא הקרויה מלאכה ולא יותר הלכך ליכא למימר בה ימתין כלל. ואם היא מלאכה מפורסמת לרבים יש לאוסרה עליו לעולם כגון שהיו בונין ביתו בשבת דומיא דעשו לו ארון וחפרו לו קבר דאמרינן אם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית בס' הרקח אוסר פת או תבשיל הבא בשבת דרך רשות הרבים וגם רבי' יצחק ב"ר אשר זצ"ל פסק מה שאנו משימין חילוק בין הבא מחוץ לתחום לבא מתוך התחום דוקא ביום טוב דליכא איסור הוצאה אבל בשבת אפי' מתוך התחום אסור לכל ישראל וגם לערב בכדי שיעשו מפני שנעשית בהן מלאכת הוצאה בשבת אבל לקבל מספקא לן אם מותר לקבל בשבת דבר שאינו מאותו המין במחובר לקרקע ואפי' שנעשה על ידי מלאכת הוצאה ואסור כדאמרינן הכא באכילה אבל לטלטל מותר.
שבלי הלקט · סימן קי״ב, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
