שבלי הלקט · סימן קי״ב, ג׳

ועוד כתב רבינו ישעיה זצ"ל מה שהתרנו קיבולת בשבת בביתו של נכרי דוקא בשכר דקא עביד אדעתא דנפשיה אבל בחנם דקא עביד אדעתא דישראל אסור ליתנם לו בערב שבת אלא אם כן ידוע שיכול לגומרה קודם חשיכה וכל מלאכה שנותן לו בקיבולת מותר ליתן אותה לו בערב שבת עם חשיכה ואפי' אם אינו שהות לגומרה אבל ליתנה לו בשבת אסור דאמירה לנכרי שבות וכל מלאכת שאין נותן עליה שכר אסור ליתנה לו אפי' מבעוד יום כמו שפירשנו כיון דאדעתא דישראל קא עביד ולא התירו גבי כיס ליתן כיסו לנכרי מבעוד יום להוליכה בשבת אלא מתוך שאדם בהול על ממונו. ותורת מחובר בין בקיבולת בין בשכירות בין בטובת הנאה אסור. ודוקא במקום דמצי ישראל אזיל לגביה בשבתא אבל אי לא מצי ישראל אזיל לגביה בשבתא בקיבולת מותר דאמר שמואל מקבלי קיבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר ואסיקנא הני מילי בשבתות וימים טובים והוא דליכא מתא דמקרבא להתם אבל בחולו של מועד כיון דשכיחי אינשי דאזלי מדוכתא לדוכתא אע"ג דליכא מתא דמקרבא להתם אסור. ועוד כתב כל זה שמתירין בית הלל להעשות מלאכתו בשכר בשבת לא שיהנה ממנו בשבת כגון אם תפר בגדיו בשבת שילבשם בו ביום דמשנה שלימה שנינו בפ' כל כתבי הקודש נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור וכו' אלמא כל מלאכה שעושה הנכרי עבור ישראל אסור ליהנות ממנה ולא מפליג התם בין בחנם בין בשכר אלא הכל אסור ולא התירו כאן אלא שתעשה בשבת ולא יהנה ממנה ולא התירו אלא בצנעה נמי שלא יכירו כי מלאכת ישראל היא אבל אם מכירין כי מלאכת ישראל היא אסור כדאמרינן בפרק מי שהפך אמר שמואל מקבלי קבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר ואמר רב פפא אפי' חוץ לתחום לא אמרן אלא דליכא מתא דמקרבה להתם אבל איכא מתא דמקרבא להתם אסור אמר רב משרשיא וכי ליכא מתא דמיקרבא להתם לא אמרן אלא בשבתות וימים טובים דלא שכיחי אינשי דאזלי מדוכתא לדוכתא אבל בחולו של מועד דשכיחי אינשי דאזלי מדוכתא לדוכתא אסור. ומסתברא דלא מיירי התם אלא בדבר המפורסם לכל שכיון שיראו אותה מכירין שהיא מלאכת ישראל.