שבלי הלקט · סימן קי״ב, ב׳

תנו רבנן אין נותנין עורות לעבדן ולא כלים לכובס נכרי אלא כדי שיעשו מבעוד יום ובית הלל מתירין עם השמש. זהו כלל גדול שסומכין עליו לשבת כל מלאכת ישראל שעושה אותו הנכרי בביתו של נכרי והוא מלאכת תלוש והנכרי עושה אותה בקבלנות שעושה אותה כל זמן שרוצה מותר עם השמש. ואע"פ שעושה אותה הנכרי בשבת אינה נקראת מלאכת ישראל אלא מלאכת נכרי אבל אם שוכר הנכרי לימים בין שכרו מבעוד יום בין שכרו משחשיכה בין עושה אותה בחנם בין עושה אותה בשכר ואפי' תלוש ואפי' בביתו של נכרי אסור שכיון שהוא שכיר ליום שבת מלאכת ישראל נקראת. וכן מלאכה שעושה הנכרי בביתו של ישראל בכל ענין אסור בין בשכר בין בקיבולת בין בתלוש בין במחובר בין מבעוד יום בין משחשיכה דכיון שעושה אותה הנכרי בביתו של ישראל בודאי נקראת מלאכת ישראל וכן פסק רבי' ישעיה זצ"ל והכי איתא בירושלמי תני אומנין נכרי שהיו עושין עם ישראל בתוך ביתו אסור בתוך בתיהם מותר אמר ר' שמעון בן אלעזר בד"א בקיבולת אבל בשכר אפי' בתוך בתיהם אסור בד"א בתלוש אבל במחובר אסור בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר מהו בין כך ובין כך בין בתלוש בין במחובר בין בשכר בין בקיבולת פי' בלשון בעיא קאמר אמר רב אילא בין בתלוש בין במחובר ובלבד בקיבולת הא למדת שבמחובר אסור בכל ענין בין בשכר בין בקיבולת ודוקא בתוך התחום כדלקמן ובתלוש בבית ישראל אסור בביתו של נכרי מותר ודוקא בקיבולת אבל בשכר בין בביתו של נכרי בין בביתו של ישראל אסור.