שבלי הלקט · סימן קי״ב, י״א

ורבינו ישעיה זצ"ל כתב מספקא לי אם הביא הנכרי מים לישראל דרך כרמלית דליכא איסור תורה כי אם איסור דרבנן אם הוא יכול לשתותם דמתני' לא תנן אלא איסור תורה ואי מדמינן כל איסורי דרבנן להבאת חוץ לתחום או דילמא בחוץ לתחום יש לומר דאחמיר רבנן מפני שישראל אסור לילך שם. וגזירה שמא יאמר לנכרי שילך ויביא לו. אבל מים דרך כרמלית שיכול ישראל ללכת שם ולשתות לא גזרו רבנן. ובעל התרומה כתב עבד או שפחה השואבים מים בשבת בשביל ישראל מבור שהוא ברשות הרבים ומביאו בבית ישראל ועוד שהבור ברשות היחיד גבוה עשרה ורחב ארבעה מתיר רבינו תם זצ"ל לשתות לפי שישראל היה יכול לילך אל הבור ולשתות שם וכל שכן אם הנכרי מביא מן הנהר שיהא ישראל יכול לילך שם יותר בקל מותר ולאותו שמחמיר ואינו סומך על היתר זה מכל מקום מותר לישראל זה לשתות אם הביא הנכרי בשביל ישראל אחר לדידן דלית לן רשות הרבים כי אם כרמלית וליכא כי איסורא דרבנן כמו פירות הבאים מחוץ לתחום ונכרי שאפה לחם בשבת לעצמו בספר הרוקח אוסר לוכל ממנו בשבת דמאחר שהיה קמח או בצק הוי מוקצה והוי כתולש מחובר לקרקע ולרב יהודאי גאון זצ"ל מצאתי שמותר לישראל לוכל ממנה בשבת וכן כתב אחי ר' בנימין נר"ו דסבירא ליה דשרי דמה לי אפה לחם מה הוא הדליק את הנר והלא זה אב מלאכה וזה אב מלאכה וכשם שאנו מתירין גבי הדליק את הנר וגבי כל שאר מלאכות דעלמא דעבד נכרי אדעתא דנפשיה ומותר לישראל ליהנות מהן הכא נמי באפית פת לעצמו לא שנא ואין מדמין אותן לתולש מן המחובר לפי שזה תלוש ומוכן וזה מחובר ואינו מוכן שהרי החטין תלושין מאתמול ומוכנין הן ואפי' טחן והרקיד ולש ואפה מה בין זה למדליק את הנר ואי משום מוקצה הא קיימא לן דלא שייך דין מוקצה בפירות של נכרי כלל והכי איתא בירושלמי דנכרי אינו צריך הכן. אמנם לא להורות לעשות מעשה עתה באתי אם לא בשעת הדחק ונראה להחמיר בזה היכא דאיכא למיחש שמא ירבה בשבילו או שמא יאמר לו מערב שבת או שמא יבאו מערב שבת לדמות לזה תולש מן המחובר וכן נראה להתיר מדברי רבינו ישעיה זצ"ל שכתב על הא דתניא הולך אדם אצל חנווני הרגיל אצלו גבי יום טוב וכתב הרב בעל הלכות הני מילי חנווני ישראל אבל חנווני נכרי כל מידי דאיתיה במחובר אי נמי כגון קמחא דאיכא למימר דאוטחין ביום טוב אי נמי בצום דאיכא למימר דאיתילידו ביו"ט אסור למשקל מינה.