שבלי הלקט · סימן קי״א, ה׳

ועוד מצאתי מה שנהגו ליכנס בתוך הספינה מבעוד יום בערב שבת כשדעתו להפליג למחר ונהגו לקדש בה ולאכל שם לא ידענא אמאי דכיון דהוא גופיה ישנו שם בשעה שקדש היום בלא אכילה ובלא קידוש נמי קני שביתה כדתנן בפ' בכל מערבין כיצד עושה מוליכו בראשון וכו' ופי' רבינו שלמה זצ"ל בשמעתא נתנו באילן וכו' דמייתינן לה התם דעל ידי שלוחו קאמר דאיהו גופיה בלא פת קני ליה שביתה כיון דהתם יתיב קדיש עליה יומא וכן עיקר כדאמרי' בשילהי פירקא אמר רב יהודה עירב ברגליו בראשון מערב ברגליו וכו'. הלכך כיון דשבת באויר מחיצות מבעוד יום יכול לחזור לביתו וליכנס בה בשבת ולהפליג חוץ לתחום ולטלטל בכולא דהוי ליה כד' אמות כדקיימא לן בריש מי שהוציאוהו ברבן גמליאל בספינה לכוליה עלמא וטעמא מפרש התם רבא הואיל ושבת באויר מחיצות מבעוד יום. ופי' רבינו חננאל זצ"ל שישב בה מערב שבת בזו הספינה ומעשה ברבן גמליאל שבאו מפלנדסין והפליגה ספינתו בים בשבת הפליגה כדפי' ר' שלמה ורבינו שמואל בר מאיר זצ"ל ובהאי שמעתא קמייתא דמי שהוציאוהו מבעיא לן אם יש תחומין למעלה מעשרה אי לא בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה אי נמי דקא אזיל בקפיצה פי' על ידי שם. ואמרינן תא שמע מעשה שבא מפלנדסין כו' ופי' רבינו שלמה זצ"ל סתם ספינה למעלה מעשרה היא מהלכת ודמי לקפיצה באויר. מתוך פי' זה אין לאסור להפליג בספינה בשבת משום דמחזי כשט ומשום גזירה שמא יעשה חבית של שייטין כדפי' בס' התרומה דקפיצה באויר דמיא ואע"ג דלא איפשט התם חד בעיא לא איכפת לן מידי בהא כיון דקי"ל כרבן גמליאל בספינה ופשיטא דאיהו סבר דאין תחומין וגם לא חייש שמא יהלך ברקק כדאיתא התם. ואע"ג דתניא בפרק קמא דשבת דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת מפרשינין דווקא (לרשות הרבים) [לדבר הרשות] אבל לסיפוק מזונותיו הוי כדבר מצוה דמפרש התם דמותר ומביאין ראי' מפרק בתרא דמועד קטן וטעמא דאין מפליגין פחות מג' ימים רבו הפירושים אבל היותר נכון לפרש מטעם שלא יבא לחלל את השבת אם יפליג בה סמוך לשבת כולי האי אם דעתו להפליג ולהרחיק ומקמי הכי לא נראה לחכמים להחמיר בדבר דלא היו יכולין לעמוד בה. ומעתה כי היכי דאם שבת בספינה מבעוד יום יכול לטלטל בכולה הואיל ושבת באויר מחיצות הכא נמי נראה לכאורה אם שבת בעיר מוקפת שכולה גוים מבעוד יום דמותר לטלטל בתוכה הואיל ושבת באויר מחיצות. דאפי' שבת בבקעה והקיפוה גוים מחיצה מסקינן בשמעתא קמייתא דמי שהוציאוהו כשמואל דתניא כוותי' וכן פסק רבינו חננאל ז"ל.