וכל מה שתמצא בדרז"ל ברחיצה שהיא ברשות היחיד כגון מרחצאות או מעיין שהיא ברשותו ומה שאמרו הרוחץ במי מערה בחמי טבריה ונסתפג אפי' בעשר אלונטיות לא יביאם בידו כבר מזכיר בה נסתפג באלונטיות. וצריך לנגוביה נפשיה אי נמי מי טבריה כשרוחץ בהן במקום שיש מחיצות וכשיביא האלונטיות בידו יביאנו דרך רשות היחיד אי נמי דרך גגות ודרך קרפיפות כר' שמעון אי נמי בעיר שכולה מעורבת דכולה רשות היחיד היא והא נמי דגרסינן בפ' שמנה שרצים רוחצין בים הגדול ובימה של סדום אי נמי לשון ים שנכנס לחצר מכל מקום צריך לנגוב נפשיה כדגרסינן בפרק במה אשה יוצאה לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא תטבול בהן עד שתרפם וכיון דבחול לא תטבול בהן בשבת לא תצא דילמא מתרמיא לה טבילה דמצוה ושריא להו ואתי לאייתויינהו ד' אמות ברשות הרבים אך מכל מקום צריך לנגוביה נפשיה. איכא דמקשה היכי אסר רבה דלמא אתי לאייתויי מיא ד' אמות בכרמלית השתא ברשות הרבים לא אסור אלא מדרבנן דפחות מכשיעור היא אי נמי אין דרך הוצאה בכך ואיכא לתרוצי דהאי כשיעור דקאמרינן בפרק המוציא מים בכלי כדי לשוף בהן את הקילור דהוי דבר מועט דאין שיעור הוצאת המים כשאר המשקין דדינו ברביעית ומה שהקשו נמי אין דרך הוצאה בכך איכא למימר הא דאמרינן בסוף פרק הזורק אמר רב פפא זרק ונחה בפי הכלב בפי הכבשן חייב ואמרינן והא אנן תנן קלטה אחר קלטה כלב פטור התם דלא קא מיכוון הכא דקא מיכוון אמר רב בבי בר אביי אף אנן נמי תנינא יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד זר טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין והוא ביום הכפורים. ר' מאיר אומר אם היה בשבת והוציאו בפיו חייב אמרו לו אינו מן השם ואמאי אין דרך הוצאה בכך אלא כיון דקא מיכוין מחשבתו משוי ליה מקום והוי כמקום חשוב שיש בו ארבעה על ארבעה. ואע"פ שהוציאו בפיו דאיכא למימר אין דרך הוצאה בכך מאחר שהוא מכוין ומשוי ליה מקום הוצאה חשיבה היא כדאמרינן לגבי ידו ידו של אדם חשובה לו כארבע אמות על ארבע אמות. ומאי דאמרינן בפרק המצניע בפיו ובמפרקו פטור מאי טעמא לא אמרינן מחשבתו משוי ליה מקום דהתם הוצאת כלים הוא כמוציא בפיו דאע"פ דהוא במחשבתו משויא ליה מקום בטלה דעתו אצל כל אדם אבל אוכלין שדרכן של אדם להתפרנס בתוך פיו אע"ג דאין בו ארבעה על ארבעה מחשבתו משוי ליה מקום ובפי הכבשן ובפי הכלב נמי שאדם נותן אוכלין בפי הכבשן ובפי הכלב הכא נמי למאן דסחי פעמים שאדם נהנה בלחות המים בין בגופו בין בשערו אי נמי איכא למימר אע"ג דאין דרך הוצאה בכך מכל מקום פטור אבל אסור וכי היכי דאסרו ברשות הרבים הם הכי נמי אסור בכרמלית.
שבלי הלקט · סימן ק״י, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
