וכתב אחי ר' בנימין נר"ו שלא היה צריך המקשה להאריך כל כך והא דאמר שהמים פחות מכשיעור ונדחק להפריש שיעור מים משאר משקין זהו אפשר שהרוחץ כל גופו במים לא יהא טופח על בשרו כמה רביעיות והא דאמרינן מים כדי לשוף בהן את הקילוריות מפרש בירושלמי אמר ר' אליעזר הדא דאת אמר באילין מיא דטלא ברם באילין דידן כדי להדיח פני מדוכה וזה ודאי אי אפשר שלא יהא טופח על בשרו כשיעור הזה ומה שאמר אין דרך הוצאה בכך ודאי אין דרך הוצאה בכך אבל מכל מקום לא נתיר אותו לכתחלה והוי כשאר פטורי דשבת ורבה נמי דאמר לנגוב שפיר לכתחלה קאמר שגם בכרמלית אין מטלטלין בו לכתחלה אלא בד' אמות. וגאון אחר השיב הרוחצין במי נהר בשבת לא מצינו בשום מקום שאסור לשפשף שאין מלאכת כיבוס בבעלי חיים ולא נאסרה רחיצה אלא בחמין שהוחמו בשבת ושהביא ראיה ר' יוסי אומר יורד וטובל ובלבד שלא ישפשף לא כוון חביבי דבריו שדברי ר' יוסי אינן לא בשבת. ולא ביום הכפורים אלא אפי' בחול ואצל מי שהיה שם כתוב על בשרו היא שנויה ואיסור השפשוף משום מחיקות השם היא. ואומר אני שהחליף אחי משנתו ורצה להביאה ראיה מזו ששנינו הרואה קרי ביום הכפורים יורד וטובל כדרכו ולערב ישפשף והוינן בה ולערב ישפשף מה דהוה הוה ואוקימנא אימא ומבערב ישפשף למד אחי מכאן אלמא שיפשוף ביום הכפורים אסור ההוא שיפשוף בחמין הוא דהא משום שלא יהא עליו דבר חוצץ קא עביד ליה ואשמעינן שיהא אדם משפשף מבערב יום הכפורים שלא יהא דבר חוצץ שאם יראה בלילה או למחר קרי יטבול ויטהר. ובעל התרומה כתב אסור לאדם ליכנס במים בשבת אם נוגעין בגדיו במים פן יסחטם כדאמרי' פרק אלו קשרים פגע באמת המים כו' והמלבן הוי אב מלאכה אבל משום מצוה כדי להקביל פני רבו מותר כדאמרינן פרק בתרא דיומא מכל מקום צריך ליזהר פן יבא לידי סחיטה וליבון:
שבלי הלקט · סימן ק״י, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.