מצאתי לגאונים זצ"ל אם עומד אדם בשפת הים ונוטל ידיו ממימי הים אין זה מטלטל מכרמלית לכרמלית דגבול ים הכל מקרי ים ועוד שהוא גדול והולך שם הכל ככרמלית של ים הוא חשיב. וראיה מפרק קמא דעירובין לשון ים שנכנס לחצר כו' ונהר נמי היינו טעמא. וגאון אחר זצ"ל כתב מה שבידי מרחיצת השבת זה הוא כי בודאי בני עירנו שרוחצין בנהר שהוא כרמלית ויוצאין בלא ניגוב לרשות הרבים שהיא שפת הנהר נראה לי כעיקר שהוא אסור מהא דגרסינן בפרק תולין אמר רבה האי מאן דסחי במיא לינגוב נפשיה והדר ניסק דלמא אתי לאפוקי מיא ד' אמות מכרמלית לרשות הרבים אי הכי כי קא נחית נמי הא קא דחי מיא ארבע אמות בכרמלית כוחו בכרמלית לא גזרו רבנן.
שבלי הלקט · סימן ק״י, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.