כתב בעל התרומה הרצועות או הפתילין התלויין באבנט שבתוך המכנסיים ופעמים שהן חשובין ויקרים ההן של משי ותלויים בהם קרסים מוזהבים וקושר ראשו השני באנפיליאות של עור או של בגד למותחן ופעמים שהולך יחף שמא מותר. אע"פ שנושא אותן החוטין החשובין התלוין באבנטו לפי שאם חפץ ילבוש האנפיליאות ויצטרך להם ואפי' ביום הכפורים פעמים שקושר בהם ראשי המכנסיים הנופלין למטה וזוקפן למעלה. והמחמיר לקשרן ולקובען באנפיליאות או לבתי שוקיים וכשנועלין ולובשן כורך ראשן השני באבנט וכשהולך יחף נשארו באנפיליאות ואינן כלל עליו טוב הדבר ויצא מכלל ספק תבא עליו ברכה.
שבלי הלקט · סימן ק״ז, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.