קדושיםשאילתא דאילו מאן דאית ליה ארעא כי חציד לה מיחייב לשייורי פיאה לעני ולגר ולוקטא דנתר בעידנא דחציד דכתיב ובקצרכם את קציר ארצכם וגומ' וכמה שיעורא דפיאה כדתנן אין פוחתין לפיאה אחד מששים מרב ושמואל דאמרי תרויהו פיאה בששים ראשית הגז בששים תרומה בששים ולקט כמה הוי שיעורי' רבי נתר בעי למישבקיה לעניי כדתנן שתי שבלי' לקט שלש אינן לקט והי נינהי מיני דמיחייבין בפאה כדתנן כלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ולקיטתו כאחד ומכניסו לקיום חייב בפיאה אוכל למעוטי ספיחי אסטס וקוצה ונשמר למעוטי הפקר וגידוליו מן הארץ למעוטי כמהין ופטריות לקיטתו כאחד למעוטי תאנה ומכניסו לקיום למעוטי ירק אבל שומים ובצלים כיון דחזו לבשולינון ומינטרי אע"ג דבשעתיה קא אכיל להו חייבין דתנן מלבנות הבצלים שבין הירק ר' יוסי אומ' נותן פיאה מכל אחד ואחד וחכמים אומרי' מאחד על הכל ופיאה לעניי ולקט לעניי ולית ליה לבעל הבית טובת הנאה בגוייהו למיתן לעניא דניחא ליה מאי טעמא תעזוב כתיב בהו ומאן דרויח במאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני דתנן מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני ודאי אייאוש עניי מינייהו אישתרו לכולי עלמא דתנן מאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו הנמושות בפרט ובעוללות משילכו עניים בכרם ויבואו בזיתים עד שתרד רביעה שנייה מאי נמושות רבי יוחנן אמר סבי דאזלי אתיגרא ריש לקיש אמר לקוטי בתר לקוטי:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן צ״ח, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.