ברם צריך למימר אילו היכא דזרע במדבר דאי שביק לקט שכחה ופיאה ליכא עניים דשקלין ליה ואי שביק אתו ציפרי שקלי ליה מי מחייב למישבק אי לא מי אמרינן לעני ולגר כתיב ולא לעופות או דילמא תעזוב יתירא כתיב לרבות הני ותיפוק לי דהוה ליה ייאוש כיון דלא ידעין ייאוש שלא מדעת הוא ולא הוי ייאוש ת"ש דלוי זרע בכישור לא הוו עניים למשקל לקט שכחה ופאה אתא לקמיה דרב ששת אמר ליה תנינא לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבים ולא לעטלפים איתיביה אין מביאין תרומה מגורן לעיר ולא מן המדבר ליישוב ואם אין שם כהן שובר עליהן ומביאן מפני הפסד תרומה אמר ליה שני תרומה דטבילא ולא סגי דלא מפריש ליה והרי מתנות דלא טבילן ותניא מקום שנהגו לפשוט את הראש לא יפשוט את הלחי למלוג בעגלים לא ימלוג את הזרוע ואם אין שם כהן מעלין אותן בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן אמר ליה שני הני דנתינה כתיבה בהו אלא האי תעזוב יתירא דכתיב למה לי למפקיר את כרמו ולשחר השכים ובצרו וכן הילכתא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן צ״ח, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.