שאילתות דרב אחאי גאון · סימן צ׳, א׳

שאילתא דאילו מאן דבעי למיכלא לחמא צריך למימשא ידיה ברישא והדר ניכול ואע"ג דאכל חולין דתנן נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה ולקודש מטבילין מנא הני מילי דכתיב כל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים וגו' ותניא א"ר אלעזר בן ערך מכאן סמכו חכמים לנטילת ידים לחולין מן התורה אמר ליה רבא לרב נחמן האי בנוגע בו הזב הוא דכתיב אמר ליה אטו נוגע בזב כי שטיף ידיו במים מי מטרהן אלא הכי קאמר אחר שלא שטף ידיו טמאות. ומאן דמזלזל בנטילת ידים בר נדוי הוא דאמר ריב"ל בכ"ד מקומות ב"ד מנדין על כבוד הרב וכולם שנינו במשנתינו א"ר אלעזר היכן שנינו אמר ליה לכי תשכח נפק דק ואשכח תלת וחדא מינייהו המזלזל בנטילת ידים דתנן אמר רבי יהודה ח"ו שעקביה נתנדה שאין עזרה ננעלת על כל אדם בישראל בחכמה וביראת חטא כעקביה בן מהללאל ואת מי נידו את אלעזר בן הגר שפיקפק בנטילת ירים ונידוהו ומת בנידויו וכשמת שלחו ב"ד והניחו אבן גדולה על ארונו ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו ב"ד סוקלים את ארונו וכל המזלזל בנטילת ידים סוף בא לידי עניות דאמר רב אסי ואמרי לה במתניתא תנא ג' דברי' מביאין את האדם לידי עניות המשתין מים לפני מטתו ערום והמזלזל בנטילת ידים ומי שאשתו מקללתו בפניו המשתין מים לפני מטתו הני מילי פניו כלפי מטה ועל גבי קרקע אבל מהדר אפיה ממטה ובמנא לית לן בה המזלזל בנטילת ידים לא אמרן אלא דזמנין משי וזמנין לא משי אבל משי ולא משי לית לן בה ומי שאשתו מקללתו בפניו אמר רבא על עיסקי תכשיטיה. והני מילי לנהמא אבל לפירי אי לא מטנפן ידיה לא צריך וודאי מדעם דטיבולו במשקין צריך נטילת ידים דאמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא כל שטיבולו במשקין צריך נטילת ידים ולא משינן אלא ממנא כדתנן בכל הכלים נוטלין לידים אפילו בכלי גללי' כלי אבנים כלי אדמה אבל לא כלים ולא בשולי המחץ ולא במגופת כלי' ולא יתן לחבירו בחפניו מ"ט אסמכינון רבנן אמי חטאת אי נמי אקידוש ידים ורגלים דמקדש כדקתני אין נוטלין ואין מקדישין ואין מזין מי חטאת אלא מכלים והיכא דאזיל על יד הנהר וליכא מנא בהדיה למשקל לממשא ידיה לא לישקול מיא בחדא ידיה ולמשיא לאידך ידיה אלא למשכינהו תרוייהו בנהרא דהוה ליה הטבלה: