ברם צריך הני שלשים יום דקא אמרינן בשדעתו לחזור קודם הפסח אי בשאין דעתו לחזור מי אמרינן בשדעתו בתוך שלשים יום הוא דחל עליה חיובא דחיישינן דילמא אתי בעידנא דלא אספיק לבער ואמור רבנן דלבער והדר ליזיל אבל קודם שלשים לא חיישינן דלא חל עליה חיובא אבל אין דעתו לחזור אפילו תוך שלשים כמאן דלא חל עליה חיובא דמי דליכא למיחש דילמא משכה ליה ואכלי ליה או דילמא אין דעתו לחזור הוא דתוך שלשים מיחייב דחל עליה חיובא קודם שלשים לא מיחייב אבל דעתו לחזור תוך שלשים יום אע"ג דאין דעתו לפנותו קודם לפסח אפילו קודם שלשים יום חייב לבער זימנין דאתי בעידנא דלא אספיק לבעוריה ואתי ביה לידי איסורא דאע"ג דמבטל ליה מישתלי ואכיל ליה ת"ש דאמר רבא העושה ביתו אוצר ואין דעתו לפנותו קודם שלשים יום אין זקוק לבער מאי טעמא איחיובי לא איחייב במילי דפסחא ודילמא משכח ליה ואכיל ליה ליכא למיחש ליה דהא אין דעתו לפנותו קמי פסחא הילכך כי מטי זימניה מבטיל ליה ביטולי אבל אם תוך שלשים יום אע"ג דאין דעתו לפנותו קמי פסחא חייב לבער והדר ימלא את האוצר משום דאיחייב במילי דפסחא כי מטי פסח לא בדיק וכן הילכתא: פסח
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ע״ח, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.