שאילתא דמחייבי דבית ישראל לבעורי חמירא והיכא דאפקיד ישראל חמירא וליתיה למריה למשקליה נטר ליה עד ארבע שעות דחזי לאכילה דילמא אתי ובעי ליה ודאי שלים ארבע שעי ולא אתא במיעל חמש מזבן ליה לא"י ואי לא מזבין ליה אע"ג דלא קביל עליה אחריות שריף ליה כי הא דאמר רבין בר רב אדא אמר ר' יצחק מעשה באדם אחד שהפקיד דיסקייא מליאה חמץ אצל יוחנן חקוקה ונקבוה עכברין והיה חמץ מבצבץ ויוצא בא ושאל את רבי שעה ראשונה אמר לו המתן שנייה אמר לו המתן שלישית אמר לו המתן רביעית אמר לו המתן חמישית אמר לו לך ומוכרו לא"י ואי לא מיזדבן אף על גב דלא קביל עליה אחריות מבער ליה שהכל מצווין עליו לבערו ואילו א"י דאפקיד חמץ אצל ישראל אי קביל עליה אחריות כיון דאי פשע ביה ונגנב או אבד מיחייב לשלומי מיחייב נמי לבער ואי נטירותא ברשות א"י הוא דאמר ליה הא ביתא קמך אינו חייב לבער מאי טעמא תרי קראי כתיבי כתיב לא יראה לך שאור ולא יראה לך חמץ בכל גבולך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ויליף שאור דבתים משאור דגבולים מה שאור דגבולים דא"י שרי דכתיב לא יראה לך שאור בכל גבולך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים אף שאור דבתים נמי דא"י שרי דהא כתיב שאור לא ימצא בבתיכם ולא כתיב לך דאי כתיב לך אפילו דא"י נמי אסיר ויליף דגבולים מדבתים אלמא דגבולים נמי אסור לא קשיא הא דקביל עליה נטירותא והא דלא קביל עליה נטירותא דאמר להו רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא מאי טעמא כיון דאי מיגניב בעיתו לשלומי כדידכו דמי ותלתין יומי קמי פיסחא דרשינן במילי דפסחא כדתניא שואלין בהלכות פסח קודם הפסח שלשים יום רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות ומאן דבעי למיזל בספינתא או בדוכתא רחיקא ואיכא בתי דקיימין בתחומיה דליכא איניש אחרינא דאית ליה רשותא למיעל להתם אי מקמי תלתין יומין אזיל דאכתי לא איחייב במילי דפסחא לא צריך למבדק והדר מיזל ואי בגו תלתין יומין אזיל דאיחייב במילי דפסחא צריך למבדק והדר מיזל דאמר רב יהודה אמר רב המפרש בים והיוצא בשיירא קודם לפסח שלשים יום אינו צריך לבער תוך שלשים יום צריך לבער:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ע״ח, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
