שאילתא דאילו מאן דאפקיד חבריה פקדון גביה אי נמי גזליה וכפר ליה ואישתבע ליה והדר מודי ליה מיחייב לשלומי קרן וחומש לבעלים ואשם לגבי מזבח שנאמר נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וגו' מאי תשומת יד אמר רב חסדא כגון שיחד לו כלי להלואתו עושק כגון שייחד לו כלי לעושקו ועד דמטו ממונא לידי' דנגזל לא הווייה השבה כדתנן הגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי והוינן בה מני מתניתין לא רבי טרפון ולא רבי עקיבא דאי רבי טרפון אף על גב דאישתבע מניח גזילה ביניהן ומסתלק אי רבי עקיבא אף על גב דלא אישתבע אמר עד שישלם גזילה לכל אחר ואחר דתנן גזל לאחד מחמשה ואינו יודע אי זה מהם גזל מניח גזלה ביניהם ומסתלק דברי רבי טרפון ר' עקיבא אומר לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד ומשנינן לעולם רבי טרפון היא ומודה רבי טרפון היכא דאישתבע דכתיב לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו והא בלא שבועה נמי כל הודאה אודויי מורי רבי טרפון דהא תנן מודה ר' טרפון באומר לשנים גזלתי מאחד מכם מנה ואיני יודע אי זה הוא מכם או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע אי זה הוא שנותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו אלא אמר רבא שאני מתניתין הואיל וידע ממאן דגזל והדר גזילה למריה וטעמה אמטול דנשבע דבעינן לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו הא לאו הבי כמאן דאמר ליה יהיה לו בידך דמי ואימא לך רבי עקיבא נמי היכא דידע ממאן דגזל דהדר למריה מודה ולא יתן לא לבנו ולא לשלוחו אבל נותן הוא לשליח ב"ד כדתניא אמר רבי אלעזר בר צדוק תקנה גדולה תיקנו שאם היתה יציאה יתירה על הקרן מביא קרן וחומש בב"ד ומביא אשמו ומתכפר לו מאי טעמא משום תקנת שבים אבל יציאה אין יתירה על הקרן כי יהיב לשליח ב"ד לא מיפטר אלא יוליכנו הוא בעצמו ודאי שמע נגזל דיהבינון לשליח ושדר למשקלינהו ומטו לידיה דשליח קמו להו ברשותיה אי נמי שוייה נגזל שליח ב"ד לאיתויי מגזלן כי מטו לידיה דשליח קמו להו ברשותיה דלהכי שוי שליח ב"ד שליח ולא שוי איניש אחרינא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ע״ב, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.