ברם צריך אילו היכא דגזל מידי מחבריה ובעידנא דגזליה הוה זול ובעידנא דאכליה או דמית אייקר בדמיה ואשתנויי לא אישתני כי משלם דמי כשעת גזלה משלם או דילמא כשעת אכילה משלם מי אמרינן כיון דבשעת גזילה איחייב ביה הלכך כשעת גזלה משלם או דלמא כיון דבשעת מיתה ובשעת אכילה כי מהדר לבעלים הוה כמאן דגזל ליה בההיא שעתא דמי וכי ההיא שעתא משלם היכא דהוה יקיר מעיקרא וזל בשעת אכילה ובשעת מיתה לא תבעי לך דודאי כדמעיקרא משלם מידי דהוה אגזל חמץ ועבר עליו הפסח ודאי איתיה מהדר ליה בעיניה ואי לא מחייב לשלומי דמי כדמעיקרא מאי טעמא כיון דמשעת גזילה איחייב ביה בתשלומי גזל השתא במאי מיפטר השבה לא עבד אחיובה דמעיקרא קא משלם הילכך כדמעיקרא משלם כי תיבעי לך דהוה זיל ואייקר מאי ת"ש דאמר רב האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא הוה שוה זוזא ולבסוף שוייה ארבעה זוזי תברה או שתייה משלם ארבעה זוזי מאי טעמא כיון דאי לא תברה ולא שתייה הוה הדרה למרה ביוקרא אישתכח כמן דקא גזיל ליה השתא וודאי אי תברה ממילא משלם זוזא השתא לא קא עביד מעשה אמאי קא מחייב ליה מדאגזליה קמא וגזילה קמא זוזא הוה שוויה וכן הילכתא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ע״א, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.