ברם צריך אילו היכא דשוי שליח בעדים ואמר ליה זיל אייתי לי מגזלן אי נמי זיל אייתי לי הלוואתי מיד לוה כי מטי ההיא גזילה והלוואה לידי שליח כמאן דמטי לידיה דידיה דמי אי לא אי נמי כתב ליה דיסקא דשדר ליה ביד פלוני ואחתים סהדי עליה מאי מי אמרי' להכי שוי שליח בעדים ולהכי אחתים סהדי אדיסקא דליהוו סהדי עליה דכד מטי ליד שליח קמו להו ברשות שליח ואיפטר ליה האיך מאונסא או דילמא כיון דלא קביל עליה אונסא אונסא ברשות לוה הוי והאי דחתים עדים מאי קאמר ליה הכי קאמר אי פלטין מאונסא האי איניש איניש דקא מנטר להו שפיר ולא קא מפסיד להו קאמר מפלג פליגו בה שמואל ורבי יוחנן בהא מילתא דאמר רב יהודה אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומים עליה ורבי יוחנן אמר אם עדים חתומים עליה משלחין הילכתא מאי ת"ש דרבי אבא הוה מסיק זוזי בי רב יוסף בר חמא אמר ליה לרב ספרא בהדי דאתית איתינון לי כי אתא אמר ליה רבא בריה מי כתב לך התקבלתי דאונסא ברשותיה הדר אמר ליה אי כתב לך נמי התקבלתי לא יהבינון לך דילמא אדאתית ואזלת שכיב רבי אבא ונפלו זוזי קמי יתמי והתקבלתי דידיה ולא כלום הוא לי אלא לקנינון לך אגב ארעא דליהוו זוזי דידך וכתוב לן אנת התקבלתי אלמא הילכתא כותיה דשמאל וכן הילכתא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ע״ב, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.