שאילתא (ו) דאסיר ליה לאיניש לצעורי אבוה ואמיה ומן דלייט אבוה ואימיה חייב קטלא דכתיב ומקלל אביו ואמו מות יומת ולא תימא עד דלייט אבוה ואימיה בהדי הדדי אלא אפילו אביו בשלא אמו ואמו בשלא אביו חייב דתני' איש מה תלמוד לומד איש איש לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו בשלא אמו ואמו בשלא אביו מניין תלמוד לומר אביו קילל אמו קילל דברי רבי יאשיהו רבי יונתן אומר משמע שניהם באחת ומשמע אחד אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדו ולרבי יונתן אביו ואמו יתירה למה לי דכתיב לרבות מקלל לאחר המיתה ורבי יאשיהו נפקא ליה ממקלל אביו ואמו ורבי יונתן מבעי לי לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס ורבי יאשיה נפקא ליה מאיש איש איש אשר יקלל ורבי יונתן אמר דברה תורה בלשון בני אדם וקטליה בסקילה כדתנן ואלו הן הנסקלין מקלל אביו ואמו דאתייא דמיו בו מדמיהם בם ומאן דמחי אבוה ואימיה דיניה בחנק כדתנן ואלו הן הנחנקין מכה אביו ואמו ומנלן דכתיב מכה אביו ואמו מות יומת וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינו אלא חנק וממאי דהאי מכה ממחה הוא דילמא עד דקטיל ליה מקטל לא מדכתיב מכה איש ומת וכתיב והכהו ומת והכא לאו קאמר מיתה הוי הכאה סתם וכל היכא דאיכא הכאה סתם הכאה דלאו מיתה הוא והני מילי דעביד ביה חבורה דמפיק דם ואי לא לא מיחייב קטלא ומנלן דכתיב ומכה נפש בהמה ישלמנה מה מכה בהמה עד דעביד בה חבורה דכתיב ומכה נפש בהמה מכה אדם נמי עד דעביד ביה חבורה מתקיף לה רבי ירמיה אלא מעתה הכישה באבנים הכי נמי דלא מיחייב אלא אמר רבי ירמיה אם אינו עניין לנפש בהמה דכי נמי הכישה באבנים חייב תנהו עניין לאביו ולאמו:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ס׳, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.